אמא שלי גננת. לפני כשנה כשנכנסתי לגן וראיתי את כל הילדים מציירים הוקסמתי
מהציורים. כל ציור היה צבעוני ושיקף עולם פנטזיוני שבו כל ילד היה רוצה לחיות.
כילדים אנו לא מודאגים מצרות ופיגועים. הכל חדש לנו ומוות לא נתפס, תמימות
עוטפת את הילדות. רציתי ליצור תמימות משלי, להתרפק על הנוסטלגיה, על תקופת
הילדות שלי.
לפני מספר חודשים ראיתי בלוח שנה ציורי חיות המורכבים מצורות פשוטות ובסיסיות
כמו משולש ועיגול, פשטות ותמצית. כשהחלטתי לנסות ליצור את אותה התמימות שראיתי
בציורי הילדים נזכרתי בחיות שראיתי על הלוח שנה. ניסיתי לחכות אותן מהזיכרון.
נראה כאילו יש דו-שיח בין הג'ירפה לציפור (אז זה מה שזה! ג'רפה וציפור! עכשיו
אתם מזהים!). בעולם הפנטזיוני החיות מדברות, השמים כחולים מתמיד, הדשא ירוד
והכל שמח.