האיש מהמטוס ישב במקום ההמתנה לטיסה וקרא ספר. הוא היה יחף, עם
עיניים ירוקות ומבט מוזר.
האיש מהמטוס ענה לי "4:30" - כששאלתי אותו מה השעה, "כן" -
כששאלתי אם הוא טס לפריז, והרבה יותר ממה שתכננתי לשמוע,
כששאלתי אם אוכל להציק לו כשננחת כי אני נורא פוחדת ללכת
לאיבוד.
האיש מהמטוס היה אמור לשבת ב- 27K, אני הייתי אמורה לשבת ב-
56A, אבל איכשהו התיישבנו שנינו בשורה אחרת לגמרי...
כשהמראנו, ואמרתי לו שאני פוחדת - האיש מהמטוס חיבק אותי.
האיש מהמטוס חיבק אותי גם כשלא אמרתי כלום.
האיש מהמטוס לא רצה מסטיקים, לא מנטוס ולא דובונים, אבל הציע
לי יוגורט.
האיש מהמטוס הקשיב לי גם כשלא דיברתי.
שתק כששתקתי, שתק כשדיברתי וברח לעיתון שלו כשלשנינו לא היה מה
להגיד.
האיש מהמטוס שאל לשמי רק כשמילא עבורי טופס באנגלית שלא
הבנתי.
אני שאלתי לשמו רק מתוך נימוס.
האיש מהמטוס הביא לי שמיכה כשאמרתי שקר, מים - כשאמרתי שחם
וכתף - כשרציתי לישון.
כשנחתנו, האיש מהמטוס חיכה שאסיים להשתין, להתאפר ולסדר את
השיער.
אחר כך אמר שפספס את הרכבת.
אחר כך דחף לי מכתב לתיק.
אחר כך נעלם.