יש לי אמירה, או יותר נכון הייתה
כשלרגע הסתובבתי אל החופש נמלטה.
אמירה כזו יפה, עם עקרונות וקישוטים
וגם פואנטה מצחיקה ומשפטים מאוד קליטים.
מנוולת שכזאת, היא פשוט כפויית טובה
זה גורם לי עצבנות ומעכיר את השלווה
איך חיברתי פסיק אל פסיק, ומקף אל נקודה
אני חש, ולא אכחיש זאת, איזו מן תחושת בגידה.

אמירה עם ערכים ומחשבות, אבל עכשיו
זה לא משנה כלום כי כל עמלי היה לשווא
"מי שהלך כבר לא ישוב", וזה מה שנחשב
משפט מאוד עצוב,אבל כזהו המצב.
אז יש לי אמירה שכבר אין לי אמירה
ואני דורש שיפתחו עכשיו בחקירה
תחזרו בעוד שבוע, החנות עכשיו סגורה
כי אני מאוד עצוב על כך שאין לי אמירה.