אל מול שחקים רחבי כנף
עמדו היא והוא על ראש גג-
ציפורים שקויות ערגה
והיא, הנקבה,
למחול יוצא לבה
עם בן זוגה המקפץ סביבה.
פצחו בדואט מול כיפת השמיים
וביקשו כוח שישאום הכנפיים
עד למרחקים,
למרות הקשיים.
אזרו עוז וניתרו ממושבם
והיו יוצרים מעגל אחר מעגל במעופם;
ניראו לכל הצופים בם כחוגגים
אך בשבילם - לא היה זה ניסיון להרשים,
שילבו כנפיים והידקו מקור,
מצמצו בעיניים ולחמו בקור-
ציפורה וציפור מתעופפים
כנגד כל הסיכויים.
ואני, כשהיבטתי אל-על
ראיתי בהם מחזה מרהיב ונשגב
אשר את התקווה בלבי שוב הצית
לקראת קשיי העתיד.
27/07/04 © |
