לא מספיק,
שהיהודים,
מרעיפים כדורים על ביתי
וגם מג'ל יקירתי,
יומם וליל,
תנקבי בליבי.

כדורי העברים
שורקים מעל לראשי,
וכידונייך, מג'ל,
מבקעים את לבי.

כמו גולני,
והמסתערבים,
במיטה, בערבים,
לרקע פיצוצי הרימונים,
סאדו ואביזרים.

אך הכל כבר נגמר,
ורק הבית נשאר,
כמו מסננת,
מרוב כדורים,
ואנחנו במקלט,
עדיין יושבים.

רוצה את לברוח,
ממני הרחק,
ואינני מבין עוד,
למה להתרחק,

היה לנו טוב,
אהבתי אותך,
אבל את חושבת,
שעשית את שלך.

אין לי מלים,
ולכן לא אוסיף,
אומר רק שאהבתיך,
כמו חג האסיף.


הו, מג'ל, מג'ל יקירתי,
כמו פצצת תאורה,
את מאירה את לבי.
הו, מג'ל, אהובתי.
את,
האינתיפאדה שלי.