כאן, בחדרי החשוך
תמימותי נגנבת ממני.
כאן, בין קירות האוויר,
זכרונותיי נושרים מראשי.
כאן, בעלטת החום,
נעוריי זורמים מתוכי.
כאן, במעמקי מבצרי,
אהבתי נשברה.

אין אור בקיומי,
הוא כבה מזמן.
אין חום בקיומי,
הוא הפשיר מזמן.

אין אחד שזוכר
את הימים בהם הייתי.

כאן, בעולמי,
אפסיק.

אין בי עוד טעם,
שלום.

מה הסיבה שאחזור לכאן,
אם כלה קיומי?

אהיה רחוקה עכשיו,
שלום.

לא אביט אליכם מלמעלה.
לא תוכלו לראות אותי.

לא אשאיר סימן אחריי.
שלום.

הפרחים שפעם אהבתי
נקטפו בעודם מלבבים.
ואחריהם, גם אני.
שלום.

השירים ששמעתי
נקטעו בעודם מנגנים

נכפה עליי אלם.
שלום.

הרוחות שנשאו אותי
נחלשו בעודן מכות.
אין בי עוד כוח.
שלום.

הציפורים שלחשו באוזניי
שירי אהבה מתוקים
מתו בעודן עפות.

זהו מעופי אל המוות.
שלום.

המילים שליווני בדרכי
נשכחו בעודן מנציחות.

אשכח גם אני איתן,
שלום.