אוי מדינתי...
למדתי לאהוב אותך עוד מהיותי קטנה מאוד. עוד בחוץ לארץ.
למדתי את הקשר בין להיות יהודיה לבין אהבת מולדת. למרות שלא
נולדתי כאן, זאת היתה מולדתי מאז ומתמיד. אהבתי כל פיסת אדמה,
כל עץ, כל חוף, כל עיר, עוד מהיותי רחוקה אלפי קילומטרים, עוד
לפני שחגגתי את חגי אותה מדינה בה גדלתי. אפילו את ההיסטוריה
והשפה של אותה מדינה סירבתי ללמוד על בוריה. רק כשעליתי הבנתי
עד כמה שפת האם שלי דלה לעומת העברית שלי.
הגעתי אלייך, מדינתי-ארצי, בגיל 17. גיל ביניים אני קוראת לו.
די לפני צבא, די אחרי שהייתי צריכה ללמוד מנהגייך.
תלאות החיים, בראיה לאחור, הובילו אותי לכך שלא אשרת בצבא.
הוריי התנגדו, הריון לא רצוי בתוך משפחה פרימיטיבית שבה לא
מפילים ויהי מה, נישואים כושלים מלכתחילה, גרמו שאתחיל להתמרר
במדינה שכל כך אהבתי. ועדיין אוהבת, עוד יותר.
ובכל זאת המשכתי. בעלי דאז שיכנע אותי לעזוב אותך, שנה רחוקה
מריחותייך, מפריחותייך, משמיים תכולים שאין כמוהם בעולם, ואני
חלמתי מרחוק לחזור לחיקך, מדינתי-ארצי האהובה.
ובכל שלב ושלב עד כאן ראיתי איך המדינה האהובה שלי פורחת,
גדלה, מעוררת תקוות של חיים טובים. זכורה לי היטב האחווה שהיתה
אז, חברות בין שכנים, הושטת ידיים לנזקק, חברה הומנית כל כך,
חברה של הדדיות ועזרה לזולת ללא חשבון.
ולאט לאט השתנית. בד בבד אני גם השתניתי.
כאבתי את כאבך על הליכלוך המצטבר ברחובות.
כאבתי את כאבך על חוסר יכולתך להתמודד מול השחיתות המתחילה
לגדול בקצב בל-ייעצר.
ובכל זאת אני אוהבת אותך, ארצי, מולדתי.
חזרתי אלייך, אהובתי, מלאת מרץ לעזור לתקן אותך, למרות שהייתי
שבורה בתוכי.
במשך 8 שנים ארוכים פעלתי נגד אלו שחושבים שדת חייבת להיות
ממומנת על ידי הפועלים המשלמים את מיסם בהרכנת ראש. לצערי,
למרות שהצלחתי במלחמה האישית שלי, נוכחתי לדעת שהמרחק בין
"חושבים" ל"עושים" הוא לא גדול.
כל כך הרבה אנשים זבל יש במדינתי, אוי מתוקה שלי... לו יכולתי
רק... לו היו לי הכוחות....
כל כך הרבה דברים לתקן בך... וחלילה, לא דברים שרק לי נראים לא
תקינים, אלא לעוד המון אוהבייך...
בכל פיסת אדמותייך שהושקו בדמם של יושבייך, בין אם במלחמת קיום
בין במלחמה בכבישים, אני רוצה להתוודות בפנייך: הייתי רוצה
להנהיג את העם הזה, מעין להחזיר את הגלגל אחורה לעבר תחילת
שנות ה-'80 ולחתוך את כל הנגעים כשרק השחיתות "היתה קטנה".
תני בי את את אמונך, אהובתי. יודעת שלא אאכזבך...
גלית
27.7.2004 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.