|
בלילה עוד שמעתי אותה
מדברת אלי חרישית
אבל עם אור-שחר
ראיתי את פניה קפואים חיוורים כסיד
וידעתי.
עטפתי אותה בסדין של שתיקה
בתוך בור עמוק
לא היה שום טקס ולא הייתה מצבה
אבל מאי-שם הזדעק לו קול דממה דקה
ראיתי אותה מונחת ליד קודמותיה
זכרתי את רגעיה הטובים
את חיוכיה התמימים
את סודותיה
את הימים הראשונים - -
עוד אהבה שמתה בדמי-ימיה. |
|
|
ויאמר: בני
פלישתים המה,
וכי זנה תזנה
הארץ ויקח בידו
המאכלת ביום
ההוא לאמור: די
נמאס! - בואו
נדבר כמו אנשים
מגניבים.
תנ"ך 2000 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.