לפני כמה ימים נטשתי את הלהקה, כל שאר הזאבים היו מבולבלים.
זאב לא בוחר לעזוב להקה אלא נשאר בה מרגע הולדתו ועד יום מותו,
הדרך הנוספת היחידה היא שזאב מגורש מלהקה ולכן עזיבתי את הלהקה
מבחירה התקבלה בהמון תדהמה והם ניסו להשאיר אותי עימם.
ראשית, הם שלחו אלי את הזאב שאני צד עימו כל לילה, הוא שאל
אותי מה קרה ומה גורם לזאב לעזוב להקה, תקעתי בו זוג עיניים
צהובות ועשיתי עוד דבר שזאבים לא עושים - שיקרתי, אמרתי לו שלא
קרה דבר ושאני פשוט קצת עייף ורוצה לנוח קצת. הוא כיבד את
רצוני והלך, אבל הלהקה לא ויתרה. שני נשלח אלי הגור שתמיד
מצליח להעלות חיוכים זאביים על השפתיים שלי בתמימות הילדותית
שלו, אמרתי לו שהיום אין חיוכים כי אני עייף ושישוב בעוד מספר
ימים, גם הגור כיבד את רצוני והלך אבל הלהקה עדיין לא ויתרה.
שלישית נשלחה אליי הזאבה האמהית של הלהקה, זוהי זאבה שיש בכל
להקה היא לא בהכרח הזאבה המבוגרת ביותר אבל היא הזאבה ששולחים
אלייך כאשר אתה מרגיש רע כדי שתבדוק מה קורה ותייעץ. הזאבה הזו
היא עקשנית גדולה אבל אני נשארתי בשלי וביקשתי שתכבד אותי ותלך
כי אני לא רוצה לדבר ואני מעדיף לשמור לעצמי את מה שמטריד אותי
(וזאבים אף פעם לא שומרים דברים בבטן). גם היא כיבדה אותי
והלכה אבל הרגשתי שאני חייב להתרחק כי הלהקה לא תוותר ולכן,
עזבתי את המאורה שלי והתחתלתי לשוטט ביער.
במשך כל הימים שאני מסתובב ביער, נמנעתי מלהתקל בזאבים אחרים,
נמנעתי מלצוד ואפילו לא ייללתי מול הירח. אם ארצה אוכל לשוב
ללהקה כאילו כלום לא קרה (זו גדולתם של הזאבים הם לא יזכירו לך
מה היה הם פשוט יקבלו אותך כמו שאתה).
אבל בכל הימים האלה בהם אני מנותק והתנהגתי בניגוד לכל כללי
ההתנהגות הזאביים מנקרת במוחי המחשבה
אולי אני בכלל לא זאב? |