דרך החיים קצרת טווח אך ארוכה במשעולים,
ולו גם לפעמים פורחות השושנים
ומקשטות את שלבי סולם החיים-
מי ידע אם מחר לא יטוס הסולם עם כל השלבים?
על ראש הסולם יושב וצוחק גורל מהתל
ולפעמים אפילו יעז לחבל.
כמה כבר יכולים לומר שהגורל נדיב ופזרן?
הרי ידו כה קפוצה ונדיבותו מועטה בדרך כלל.
בעת שכבר נופלת מאוצרו פיסת אור
יתלווה אליו צל החשש למעוד,
לפעמים נחייה ימים רבים עם תקווה
ויתברר כי רק לחינם ואין מאומה.
אם ניקח את האהבה לדוגמא
הידועה בטעם ובריח שמביאה תחת כנפה-
מי,אם לא הגורל, זורה הכאב והעצבונות
ומשטה בכל אדם רק כדי להונות?
26/07/04 © |
