כולנו לבד, לפעמים גם ביחד
הולכים יד ביד, להגן מהפחד
שולחים מבטים, אולי גם ידיים
שנרגיש רצויים, לפחות בינתיים
נותנים את הכל, או לא נותנים כלום
מחפשים את האור, אבל הכל חשוך
נסגרים בבתים, משחקים מחבואים
כמו ילדים קטנים, אבל עם אנשים מבוגרים
קשה לנו, אנחנו תמיד מתלוננים
רע לנו, אנחנו נאכלים מבפנים
כי כששומרים הכל בבטן, לא יוצא מזה כלום
בסוף הכל מתפוצץ, זה כבר משחק מכור
אז אולי יש עתיד, אולי יש תקווה
אבל מה שווה התקווה אם אנחנו לא משנים שום דבר
מה זה עוזר להמשיך לחפש את האור,
אם במילא הכל מבפנים רקוב ושחור
ועוד ילד אחד עומד ושר
על גיבור שהלך ולא חזר
על השינוי של הדור החדש, הצעיר
על שחר חדש יפה ומזהיר
אבל בבטן גם לו קשה
גם לו רע, והוא נאכל מבפנים
וכששומרים הכל בבטן, לא יוצא מזה כלום
בסוף הכל מתפוצץ, זה כבר משחק מכור |
