שתיקה רועמת, עוד סיפור אבוד של אהבה
איך את גומרת, לא משאירה מקום לתקווה
אני חשבתי, אני ואת זה כמו סיפור מהאגדות
כשהתעוררתי, הייתי זרוק כמו זבל ברחובות
כמה תפילות, אני התפללתי כל הזמן שנחזור
כמה דמעות, הזלתי באותו יום ארור ושחור
על החיים, הסכין חיכתה לטעום לי את הדם
ובין כל המתים, החלטתי שאני צעיר מדי בשבילם
שוב הלילות, הפכו מזמן להיות אלטרנטיבה ליום
שוב החלומות, אני ואת חוזרים לעמוד במקום
אלכוהול זורם, הטיפה המרה בילבלה הכל
ואולי הגורם, לכל הכאב שבגללו אני ברוק'נ'רול
כמו קעקוע, הטבעת בי את חותמך לעולם
פרפרי תעתוע, אצלי בבטן לא יפסקו גם
עכשיו הזמן, לקום להתעשת ולחיות מחדש
אולי מכאן, נלמד שוב מה זה החיים והמרגש |
