ההרגשה שלא משתנה.
זה שוב קורה, אותה ההרגשה.
שמשנה לי את כל התחושה, כשהלב דומם וקשה לנשום.
כאילו משהו מעיק על הלב, ואני מנסה למצוא את הדרך לאושר, והוא
כל כך קרוב, אבל הוא עדיין לא מגיע אליי... ואנשים אליי
מחייכים, כאילו החיים כה יפים, ואני עוד תוהה אם אלו החיים.
אז אני עוד לילה מסתכלת על התקרה, ומנסה לראות את הדברים היפים
שיש בחיים, אבל הדברים היפים נעלמים, וההרגשה שאני עוד בודדה
מוציאה לי את החשק לחיות.
ואז אני חושבת על כל האנשים מסביבי - המשפחה, החברים, האנשים
שדואגים - האם בשבילם אני חיה?
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.