משתקפים החלומות, הרצונות שאותם הדחיק.
בעודו מסתכל בזכוכית החדה המציגה את האמת ואינה משקרת לו.
אפילו לו.
בוהה. מחכה לראות רק את רצונו.
אך מגיע דבר שונה.
הוא אינו רוצה זאת.
מחפש את הדרך המפותלת בין פתיתי השלג הקפואים על האספלט.
ואותה חדות.
נשארת.

הוא מסיר את עיניו החמקניות מאותו עיגול חשוך.
קול מהבהב בראשו.
הפרחים המשיכו, ללא הרף.
דמעותיו השקופות נפלו על אותו כיסא.
אותו כיסא.

שבו הייתי אני.