בכל נשימה
זה נהיה יותר ויותר גרוע...
או בעצם יותר ויותר קל.

עוד לא החלטתי...
מה עדיף?
להרגיש... או לעופף ללא תחושה..

כי כשאין, אז אתה מת לרגע לא להיות רגיש,
לרגע לתת לאדישות והחיוך המזויף להשתלט לך על הגוף.

אבל כשיש, אתה כבר לא בטוח.
כל רגע של שפיות מחזיר אותך לידיעה האמיתית של מה שאתה מרגיש.

זה מה שקורה לי עכשיו... דקה לפני שאני מדליקה.
דקה לפני שאני נושמת את זה... לגוף הריק שלי.

אני זוכרת איך זה היה שהוא עוד היה פה.
זה לא שינה הרבה... רק העצים את ההרגשה כשהוא נגע בי.
כשהיה בתוכי.

כאילו... לא היה מקום לארומה להשתלט לי על הגוף...
רק לתת לה טעם חזק יותר.

לפעמים אני מפחדת מזה... כי אני יודעת שאני מגזימה.
לפעמים אני חושבת שזאת הדרך היחידה.
לפחות לנסות להיות שלמה, אפילו אם רק בתחושה.