על דפים של נוסחאות במתמטיקה הייתה כותבת לו מכתבים. בכתב
מעוגל ומושקע אשר ברקעו ניתן לראות סקיצות ואי שיוויונים הייתה
רושמת את אהבתה אליו. שעות הייתה בוהה מחוץ לחלון ולא כי ציפתה
לראותו, לא במציאות בכל מקרה, אלא כי מחשבותיה הרבות לא נתנו
לה להזיז את ראשה מאותו עלה ירוק בו השתקף חיוכו בדמיונה.
שבו ואמרו לה לוותר ולשכוח ממנו אך היא סרבה ללכת לפי ההיגיון
הבריא והטוב והמשיכה לייסר עצמה למענו. למענו תלך עד קצה
העולם, יבשה וגם ים, וזה כלל לא משנה מה יקרה לה בדרך.
היא ידעה שזה לעולם לא יצליח ובקרוב אפילו היא תישבר. אפילו
היא הבינה שהכי קרוב לפיתגורס תגיע רק עד משפטו מחר בבגרות.