לקח לי בערך שבוע להבין מה קרה
לקח לי עשר שנים לקבל את זה
ושבע עשרה שנים לחיות עם זה
נולדתי שוב, הזוועה שבהבנה הייתה עצומה, לא האמנתי שזה יקרה
לי, לי מכל האנשים.
אחרי שכל קללה מוכרת הוטלה עלי, אחרי ששופדתי על אלף סכינים,
אחרי שהוטבעתי, בושלתי, נשרפתי ואפרי פוזר לכל רוח, נולדתי
שוב.
עברו כמעט שלושת אלפים שנים מאז שצעדתי על אדמת העולם הזה בפעם
הקודמת, שלושת אלפים שנים מאז שהרגו אותי בצורה הטובה ביותר
שאפשר לחשוב עלי, והנה אני שוב כאן, חי נושם וחולם על נקמה שלא
תבוא עוד לעולם מכיוון שגם אם הייתי רוצה לנקום בנכדים של
הנכדים של הנכדים של מי שעשה לי את זה, איחרתי את המועד.
אבל אפשר להגיד שאני נוקם בהם למעשה בעצם העובדה שהם כבר הרבה
פחות מאבק בהסטוריה ואני עדיין חי.
זהו עולם משעשע למדי, בתקופה שלי הדברים נמדדו באיכות, ולא
יכלת לחשב את הדברים החשובים באמת, בתקופה הזו הכל נתונים
סטטיסטיים, אי אפשר להתאבל על מספרים וזה בהחלט מקל על רוצחים
למיניהם, בתקופה שלי אם היית רוצח מישהו היה סיכוי טוב שאימא
שלך, אבא שלך, האחים שלך וכל המשפחה שלך היו נהרגים בשם הנקמה,
בתקופה הזו, הדבר היחיד שקורה הוא שאתה הופך למספר, נכנס לכלוב
מוגן ויוצא ממנו כשהרוחות נרגעות.
בתקופה שלי אם היית שובר את המילה שלך, היית גווע ברעב בתוך
חודש, בתקופה הזו השקר הוא דרך חיים של רוב האנשים.
מדי פעם אני נתקל באנשי ביניים, אנשים שמנסים להתנהג כמו
בתקופה שלי אבל נאלצים לעשות התאמות לתקופה הזו, חלקם מצליחים
ואחרים לא, אלה שמצליחים מוותרים לעצמם לאט לאט על הדברים שהיו
חשובים להם ומתמקדים בהצלחה שלהם ואז אחרי השם שלהם תמיד מוסף
מספר כלשהו, ואלה שלא מצליחים מתייאשים ומפסיקים לחשוב על אותם
הדברים, בכל אופן אותם אנשי ביניים נעלמים אחרי כמה זמן.
אי אפשר להגיד שהתקופה ההיא הייתה הרבה יותר טובה, אז אם
למישהו כאבה הבטן השם שלו היה נכתב על מצבה בתוך שנה לכל
היותר, היום אם למישהו כואבת הבטן השם שלו נרשם על נייר בתוך
גליון והוא הופך לקובץ של אותיות ומספרים שברגע שאחרי שהוא
נכתב הוא נשכח.
אני מסתכל על ההיסטוריה הכתובה שלה האנשים בימים האלה ורואה
שהם לא זוכרים כמעט כלום מהתקופה שלי, קצת אגדות, סיפורים
ומיתוסים שמנסים להעביר את רוח התקופה ובמקום מתארים אותה
כסיוט מתמשך ואני תוהה האם יש מקום לספר להם את מה שהיה אז.
לסיכום, אני חי, שוב, לצערם של רבים, אולי גם לצערי, אבל אלה
החיים, יום אחד אתה למטה, יום אחרי זה אתה מתעורר צורח ובועט
ומגלה שאתה תינוק קטן וחסר ישע ומחכה לגדול. |
