עוד פיגוע. כל אידיוט מתחיל לנתח את המצב וחושב שאם הוא היה
ראש הממשלה, הכל היה אחרת.
עוד פעם כל תחנות הרדיו ורשתות הטלוויזיה מלאות תמונות קשות.
"פיגוע קל", כך הם קוראים לזה. "פיגוע קל", סך הכל עוד כמה
משפחות איבדו את יקיריהם.
מה, מה יהיה הפעם? מה יהיה אחרי זה? כולם שואלים.
העולם ימשיך "להתנהל" במתכונת "הנורמלית" והרגילה שלו.
אם היינו מסתכלים מבחוץ, מחוץ לשדה הראיה שלנו, מחוץ לבועה,
למעטפה, שבה אנו חיים, ומסתכלים ממקום אחר- היינו רואים,
שהעולם שלנו כאילו מתנהל לפי חוקיות מסוימת, לפי חוקים שאף פעם
לא משתנים ואנחנו, אנחנו לא יודעים אותם, לא מבינים אותם, אבל
החוקיות שבה מתנהל העולם לא משתנה אף פעם. מה שצריך זה רק
ללמוד אותה.
אבל אנחנו בשלנו "מנתחים" כביכול את מה שקרה ובמקום לשאול למה,
למה זה קורה, למה זה מתרחש, אנחנו שואלים מה, מה יהיה, כאילו
שכלום לא קרה, כאילו שכולנו ישנים ומסרבים להתעורר.
אנחנו חוטפים סטירה פה, סטירה שם, אבל אנחנו בשלנו טוענים, שלא
נורא, "פיגוע קל", סך הכל 5 הרוגים, או שאומרים "לי זה לא
יקרה".
איך יכול להיות שהכל ברור, אבל אנחנו רואים חושך? איך יכול
להיות שהעולם שלנו בנוי במצב מסוים, בחוקיות מסוימת, ואנחנו לא
טורחים בכלל ללמוד אותה? איך?