[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בקי: אנחנו מוכרחים למצוא לו שם.

רפי: למי?

בקי: לתינוק.

רפי: על מה את מדברת?

בקי: אנחנו כבר צריכים למצוא שם לתינוק.

רפי: בקי, אני מנסה להתרכז פה במכתב של העורך דין, הוא אומר
שהסיכוי שלנו לנצח בתביעה כזו הוא אפסי. בואי... תני לי לקרוא,
בסדר?

בקי: בכלל לא אכפת לך שלבן שלנו אין שם!

רפי: תגידי לי את התחרפנת?

בקי: נמרוד. (מתיישבת בכורסא שלידו) מה דעתך?

רפי: (שם את ידו על רקתו כך שתסתיר את בקי, מנסה בכוח להתרכז
במכתב)

בקי: בא לך להזדיין?

רפי: לא, בקי, לא בא לי.

בקי: לי דווקא ממש בא איזה זיון עכשיו.

רפי: לא מתאים לך לדבר ככה.

בקי: פעם ביקשת ממני לדבר ככה.

רפי: טוב, פעם הייתי במצב רוח קצת אחר, בסדר?

בקי: לא, עכשיו אתה במצב רוח אחר. אז היית במצב רוח. (פאוזה)
אולי מה שעובר עלינו זה פשוט דיכאון אחרי לידה.

רפי: (קם, מתיישב לידה על ידית הכורסא. מביט בה, מלטף את ראשה,
מצמיד אותו לחזהו. היא מכווצת את מצחה בתמיהה אך לא מתנגדת.
לעצמו) אנחנו עוד נחזור לעצמנו. נראה לי שאנחנו פשוט צריכים
לוותר על התביעה, זה רק מכניס אותנו עוד יותר עמוק לכל זה,
אנחנו פשוט צריכים להמשיך הלאה. אולי ניסע לאן שהוא בסופשבוע?
בא לך על איזה צימר אולי?

בקי: יש לך מושג מה אמא שלך תגיד אם ניסע לצימר שבועיים אחרי
שילדתי תינוק מת? בחיים היא לא תאמין שזה לא היה רעיון שלי.
(רפי מרכין את ראשו לכיוונה אבל בוהה ברצפה. פאוזה. בקי משחילה
יד בין כפתורי חולצתו הסגורה ומתחילה ללטף אותו בחזה. ביד
השניה עוברת לפנים הירכיים שלו) אתה בטוח שלא בא לך? אני ממש
רוצה להזדיין. (רפי קם, מתכופף אליה ומרים אותה, נושא אותה
לחדר השינה ומניח אותה על המיטה, שוכבת. מתיישב על המיטה ומביט
בה. מסתובב באנחה קטנה ומתיר את שרוכי נעליו.)

בקי: אף פעם לא הורדת ככה נעליים לפני. (רפי קופא עם שרוך מתוח
ביד) תמיד היית בועט אותם בפראות, אחרי זה היינו צריכים לחפש
אותן...

רפי: (צועק) מה את רוצה?

בקי: נו שתבוא כבר...

רפי: לא, מה את רוצה? (בקי שותקת, מביטה בו משועשעת. הוא
מתכופף בחזרה וממשיך להתיר את השרוכים)

בקי: אתה שורך או מתיר?

רפי: (עוזב את השרוכים, מתיישר בבת אחת לישיבה ומפיל עצמו
לשכיבה. בועט את הנעליים בכעס, ונשאר לשכב)

בקי: או, ככה אני אוהבת אותך... (מטפסת עליו, פורמת ופותחת
לרווחה את חולצתו. הוא שוכב ללא תנועה, לא מתנגד ולא מצטרף
למאמציה, ראשו על הצד, בוהה בקיר. מנשקת לו את החזה והבטן,
מתיישבת ומשחררת את חגורתו) עומר זה גם שם יפה!

רפי: (מעיף אותה מעליו, יוצא מהחדר)

בקי: (קוראת אחריו) אז לא עומר... איזה קשה אתה. (פאוזה. קמה,
רצה אחריו) טוב, נו, סליחה, בוא הנה!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קשה קשה להיות
בן-אדם...


נפתלי (שרוצה
לחזור אל הים)


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/8/04 17:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רותם מלנקי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה