נ.
הוד מעלתה יושבת ב-L.A.
נתיניה בארץ הצבי
כבר לא מעניינים אותה
ומרצפות הזהב יקרו בעיניה
ממדרכות מולדתה.

ע.
הוד מעלתה מסתגרת בפני העולם
ולא יודע איש צאתה ובואה
וקשות עיניה, אין חיוך על שפתיה
דיבורה חד כסכין
המשסעת לגזרים לב אוהב.

מ.
הוד מעלתה סוגרת את לבה
לתחינות המבקשים קרבתה
וטירת חלומות משכנה,
בריחיה נעולים ותריסיה מוגפים
בפני הזקוקים לה.

י.
הוד מעלתה בחרה להכאיב
ולא לרפא.
הוד מעלתה בחרה להמית
ולא להחיות.
הוד מעלתה לא חוזרת בה לעולם.