שעה של בין ערביים,
יושבים בחוף של סתיו,
אביב עכשיו
והחורף מסרב ללכת.
בחוף הים של תל אביב
יושבת,
עם מי שקרא לי פעם -
אהבה.
והלילה מדשדש בצעדיו הראשונים
מעלים קרניים של שמש מסתתרת
מאחורי ענן אפור,
שלא נותן לראות אותה שוקעת,
יפה כל כך,
במים הגדולים.
ולא צריכה להסתכל בשביל לדעת,
שזה לילה בלי ירח,
בסוף של יום נטול תקווה,
והוא עדין שם ברקע
זה שקרא לי פעם -
אהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.