סימלתי לי את הדרך באבנים מזכוכית,
שקופות, שקופות ללא צללית,
וציפור לחשה לי להזהר מפציעות,
שלא אחתך מזכוכיות דקיקות,
והמשכתי ללכת, עברתי גבעות,
ושם האושר היה בין ערמות של שריטות.
והרוח נשבה והעיפה אותי
לעולם של רצון לחיות רק איתי,
בתוכי הכאב נעלם לאיטו,
ושלווה הקיפה את הילת אהבתו,
של מלאך השדות הפרוצים במבוא.
נקשרו עיני בסיבוב החיים
ובדרך לא דרך קשרת אותי,
בהד החלל נשמעה נשמתי,
בהבזק של שניות הרגעת אותי,
אושר אהבתי.
הותר הקשר הכיסוי מעייני הוסר,
הובאתי לעולם אכזר, מנוקר,
ומשם ברחתי לעולם כה אחר,
לעולם בו האושר לעיתים רק חסר. |
