|
נפתח לבי לרווחה כים גדול
לקבל פני סירה קטנה שניתקה מן החוף
ונגרפה לנפשה, וגלי אהבתי מצודדים אותה
לכיוון השקט והשלווה.
הדממה משתררת על ים שכולו תכלת,
אין בשמיים ענן כרבב להסתיר השמש,
הסירה מחליקה על הים במשובת חן
עד ש... גל שובב לפתע קופץ.
לוויתן צעיר הקץ בבתולי מעמקיו
צף למעלה ומפגין גופו המנצנץ בחיבוטיו -
מבקש את הים להבקיע
ואת לב הסירה להניע.
נוסקת הסירה, מפנה אל השמיים חרטום
אך קץ החוויה בצניחה אל התהום
עד נרגעת מתזזיתה
ושבה לטופף ברגיעה
על גליו של הים בו הפקירה נפשה
ביום בו מן החוף התנתקה.
26/07/04 © |
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.