שריקות עמומות נשמעות בדירה,
שוב נעליים מתעופפות, ועוד וואזה נשברה.
רהיטים מוזזים, צעקות,
שוב רחש קל של רגלים, ועיניים בורקות.
 
בורח לאנשהו, כל הזמן בורח,
מתחבא מאחורי כל דבר, והוא שוב צורח.
בורח מהגורל המר,
הריח החריף שוב מורגש במסדרון הצר.

הדמות הענקית רודפת, ופוגעת,
רוצה לברוח, רק להתרחק, אך רגל אחת פצועה והשניה צולעת.
רוצה פשוט לקפוץ מהחלון, אך אפילו החלונות סגורים.
הדמות מחכה ובוחנת. הרגשה של כלא, ולא של בניין מגורים.

כל קיץ מחדש, זה מעצבן כל כך...
שוב פעם, הג'וק המניאק ברח...