[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אנחנו חושבים שאז נרגיש פחות ריקים.

שאז,
(כמו הפקק בצוואר בקבוק היין האדום)
אולי המילים יפסיקו להעצר בתוכי.
הדמעות יפסיקו להאצר בגרוני למראה עיניו המלאות ירוק
עמוסות כחול השמש משתקפת
עיניי משתקפות אל תוך מבעם העצוב.

נמאס לי לחיות בשבילך, או בשבילו, בשביל הרגע ההוא
שגרמה לי התחושה
ההיא, אז, כשהיין העמיס עלינו קלילות
המתערבלת בתוכי מרגישים
מלאים כל כך פתאום.

"עד שהאהבה הזו תיפול ותעלם"
אומר השיר. ואני
לא רוצה להרגיש פגיעה יותר.

תן לי את המושכות, לפחות של הקשר הזה תן לי
להרגיש כשבא לי, לא מוקדם מדיי, חזק מדיי
כמו עכשיו                             שוב
מתמסרת
כולי







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ספרתי את כל
האבנים בווילס,
אבל התבלבלתי
איפהשהו באמצע
גלמורגן.




תור, אל הרעם,
ברגע של חולשה


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/8/04 1:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לימור מעיין

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה