הרחובות משוכי הצללים
עוד ודאי בקולם רועדים
צעדים שהיו מהדהדים
פסיעות של זוג אוהבים.

והפרח נשען, מתרסק מתוך עץ
ונופל על ברכיה כערב
וחיוך כשקיעה מתרוצץ
על פניה כאור מתרחב.

אלוהים מסרב לפסל בך קמטים
ומוסיף לשיערך עוד גיל
ניצוצות מעינייך החיות ניבטים
לתוך לב - אשר אושר אחר לא יכיל.

עוד הצחוק מתגלגל ברחובות
מסתודד עם פנס, חובט בעוד צל
ועינייך, עינייך - כה שובבות
בתוכן כל עצב מתבטל.

ואני וניגון נרדמים על מיתר
של כינור שכבר בא בימים
במסע בו עוד כלום לא נאמר
בוא אבוא להמתיק בך צלילים.