אני רוצה לצמוח
אני רוצה לפרוח
אבל בעיר הזאת הכל מלא חורים
אני חייב לצמוח
אני חייב לברוח
אבל כאן גדלים רק אנשים אפורים
כולם בוחרים כאן פה אחד
גוון אחיד גוון אחד
אותו מכנס, אותה דיעה
אותו מתנ"ס, אותה פיאה
כולם רואים אותה תכנית
כולם אופים אותה תבנית
כולם לובשים אותה תדמית
כולם טובעים באותה שלולית
אז לאן עוד אפשר ללכת?
כן לאן כבר אפשר ללכת?
ההיא אפורה וגם ההוא אפור
ואפור כזה כהה זה כבר שחור
מבחינתי הם כולם זהים
אין חיים ואין פנים
ואם כבר אני קם ועושה
וגם צבע אחר פתאום מנסה
אז כולם עושים לי מן פרצוף שכזה
שאני מרגיש כמו איזה הוזה
אז אני לא אשב כמו כולם בבור
לא אני לא נשאר עם כולם מאחור
אני לא לבן אני לא שחור
מה שבטוח
אני לא אפור.

(מוקדש בשנאה יוקדת לעירי המופלאה חדרה, בירת השרון)