ביתה צר, מואר וקלידי הפסנתר
חורקים במטחי שמחה תחת יגוני
סבתא לימדה אותי שיר אחד של בוקר
ואת רחש הים בצדפות חלולות על חלוני

סיפוריה תובלו בריח פירות ומרק
מהביל וחסר תבלינים
טלויזיה בשחור-לבן מרצדת
רסיסי אמש נחבאים בין השנים.
סוככת תריסיי בעדינות מרתקת,
מעלה בגלוי סוד עלבוני
אימי-
שותקת

נערה אמיצה הבריחה נשק
לבנות לי מדינה רחוקה
אך אמיץ מכל היה,
בנוטלה ממני את בובתי,
חיבוקה

לא באהבה בחרו
הוריי לבנות ביתי.
בשקוט הד כתמיי,
לא במילים, אהבתי
סיפורי סבתי.