|
ביתה צר, מואר וקלידי הפסנתר
חורקים במטחי שמחה תחת יגוני
סבתא לימדה אותי שיר אחד של בוקר
ואת רחש הים בצדפות חלולות על חלוני
סיפוריה תובלו בריח פירות ומרק
מהביל וחסר תבלינים
טלויזיה בשחור-לבן מרצדת
רסיסי אמש נחבאים בין השנים.
סוככת תריסיי בעדינות מרתקת,
מעלה בגלוי סוד עלבוני
אימי-
שותקת
נערה אמיצה הבריחה נשק
לבנות לי מדינה רחוקה
אך אמיץ מכל היה,
בנוטלה ממני את בובתי,
חיבוקה
לא באהבה בחרו
הוריי לבנות ביתי.
בשקוט הד כתמיי,
לא במילים, אהבתי
סיפורי סבתי. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.