תחושה אלוהית, נשגבת
תחושה המשכיחה ממני כל עצב,
אוממלות שידעתי בחיי.
ככלי ביטוי לאהבתי אלייך, העזה כל כך.
חשה את ליבך בשלמות
אוהבת בלא די, באין קץ.
אהבת אמת,
מכאיבה ומרפאת.
עינייך חרוטות, שזורות כתמונות בראשי
אינן חדלות מלהביט בי...
ואני משתוקקת למראן פעם אחר פעם
מראן הסוקר, הבוחן, התם, הטהור כל כך.
מגע פנייך תחושה נשגבת
וגופך כרוך סביבי, מלטפת כל פיסת עור תחת גופך הענוג.
כיישות אחת נבלעים אל הלילה והעלטה אינה עוד מזמינה את פחדיי.
נשמע קול שירתה של נצחיות תהומית
הפוסעת בין נבחי נשמתנו.
ואנו, אחוזי רוגע
שלווה בלתי נדלית
בין זרועותיי אשכיבך, אלטף את רוך פנייך, שיערך
ולא עוד ברוחך איוועץ.
עתה עמי, כל שחפצתי, כל ששאפתי, כל שנובא בחלומותיי
אינו עוד בגדר מילות תחנונים לאל בלתי ידוע.
מתוך חירות ניזונה מאהבת אמת.
שטים תחת מנגינת האלוהים.