[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עצמי מור
/
ממשיכה הלאה

"תגידי, זה אמור להיות כל כך קשה?" שאלתי את השושנה.
"לא נראה לי, לנרקיסים ולכלניות זה נראה, שהולך די בקלות" ענתה
השושנה.
"אז למה לי זה כל כך קשה? למה אני לא מוצאת מישהו רציני ואהבה
גדולה?" שאלתי שוב בעצב.
"לא יודעת", ענתה השושנה, "איזה מין פרח את בכלל?" היא הוסיפה
ושאלה.
"אני לא יודעת", עניתי קצת במבוכה, "פרח שלפעמים מרגיש יפה,
לפעמים מרגיש מכוער. פרח שלפעמים מרגיש אביב, אבל מרגיש גם
סתיו. לפעמים אני חושבת, שאני פרח עם קוצים, שמרחיקים ממני
אנשים. אבל זה מוזר, כי יש לי הרבה פרחים חברים, אז אולי רק את
הפרחים, שבהם מתאהבים, הקוצים מרחיקים.    
אולי כשאני אגדל עוד קצת ואתבגר טיפה יותר, אני אדע בדיוק איזה
מין פרח אני", ניסיתי לסיים בנימה אופטימית.
השושנה העיפה בי מבט קצת פוזל, מין מבט שנותנים ביצור מוזר או
כשמתייאשים ממישהו ואין כבר מה לומר.  
הביטה בי במבט החצי מלוכסן ואמרה: "ילדונת, את כמעט בשיא
הפריחה, מתי ההתבגרות הזאת בדיוק אמורה להתרחש, כשעלייך כבר
נבלו, אחרי שקוצייך כבר את כל מחזרייך דחו?
אולי זה הזמן להנמיך ציפיות, לא בהרבה, רק לצאת מהאשליות.
תפסיקי להתאהב בציפורי דרור ובפרפרים יפים, כי הם כל הזמן מפרח
לפרח מקפצים. לא חשבת פעם, שמקומך הוא לא עם אותם בעלי חיים,
אלא כאן עם אחייך הפרחים?"
ואני, קצת עצובה, מרגישה שקיבלתי אגרוף לגבעול, כבר אדישה מדי
מכדי להזיל דמעה, זה אם בכלל פרחים יכולים לבכות. עייפה מלנסות
להרכין ראשי ולהסיתו מהשמש אל הצל ואל הדיכאון, החלטתי לארוז
את שורשי ולצאת לחפש את מה שנראה לי שכולם מחפשים, ואם צריך-
אני אגדל כנפיים ואעוף גם עם הדרורים והפרפרים, כי אף אחד לא
יגיד לפרח הזה, שיש משהו שלעשות הוא לא יכול. לכן, שושנה יקרה
וציפורי דרור ופרפרים יפים, שעפתם גם אליי בטיולכם בין הפרחים,
אני שמה זין על כולכם ויוצאת לחפש לי שדות יותר יפים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צר לי לאכזב,
בנות, אבל לשון
כזאת אפשר לייצר
רק במחשב



יונתן הקטלן
מנתץ את מיתוס
היופלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/9/04 21:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עצמי מור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה