שרון רוזן / שלכת |
בדיוק בשעה בה איבדתי הכל
מעביר יד לא נוגעת בשערי
מחייך את חיוכך המרפא.
הידעת שלפני רגעים מעטים חשבתי
שכבר לא אראה עצי-שלכת אלה בלבלובם?
והנה משהו חי בי שוב
נושם, בועט, יונק, רוצה עוד.
אמור לי רק מילה אחת,
אמור - ואשאר.
עלי חלומותי השבורים נחים לרגליך.
שטיח יקר זהו, שלכת חיי...
התעוררתי רועדת.
הבטתי מסביב ולא היית.
אפילו זכרונך לא היה איתי.
וידעתי -
היום אני עוזבת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|