[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שותקת בפנים
/
אמריקה

עצים ירוקי עד מיתמרים כמעט עד לשמש סתווית. עלים מתנגנים עם
הרוח, מנגנים מנגינת ילדות רחוקה. בשריקה אחרונה עפים לאדמה
הקרה, ואני אוספת אותם אליי, מניחה בגיגית מקושקשת, צוללת ראש
פנימה אל תוך פנטזיה שכבר כמעט שכחתי.
אמריקה.
לפעמים אני נזכרת, רואה מרבד ירוק אי שם במרחק, וחושבת על
הבית, והרוח, ועל דברים שלא אראה עוד.
מדינת החלומות. מדינת הסיוטים. תלוי את מי שאלת.
איכשהו, זכרונות ילדות מהארץ לא צובטים בי כל כך. אולי כי זה
מרחק רחוב אחד, כל מה שהיה. והשאר במרחק אלפי קילומטרים ממני,
וכשאני נזכרת ברוח ההיא, באמת שזה עושה בי איזה צביטה, כמיהה
לחזור לשם, להריח ולגעת, ולטעום את כל מה שכבר נשכח.
זמנים שכבר עברו תמיד נראים טובים יותר. ובכל זאת, ממרחק
אוקיינוס וים, כל כך הייתי רוצה לחזור, לתקופה, למקום,
לתמימות. להחליק עם מזחלת בחצר האחורית, בארץ זה קרה אי פעם?
לעשות פיקניק במושב האחורי של הואן באמצע גן שעשועים? להתעורר
ב7 בבוקר שבת ולראות עם האחיות בארני, רגרטס, חבובות
וסימפסונס. להכין שירים מיוחדים לכבוד יום האב. לנסוע 20 שעות
ברחבי מדינה אחת ולשמוע פיל קולינס והדודאים ברדיו, רק כי אני
מכריחה.

אולי זה לא רק אמריקה. ואולי זה לא רק הגיל. זה שניהם ועוד
קצת. מדינת האפשרויות הבלתי מוגבלות מסתדרת כל כך יפה עם הגיל
הכל כך פשוט הזה.

אז אולי אני לא צריכה לחזור אחורה, כי טוב לי עכשיו למרות כל
הסיבוכים, וטוב לי עכשיו למרות שבקיץ 40 מעלות בצל כאן, אבל רק
עוד פעם אחת, לטעום, להריח, לגעת.
אמריקה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה מתחכם?

מה קרה לימים
בהם הסלוגנים
היו אוהבים,
פשוטים ובצד
שמאל?...

אני אומר - הווה
נשוב אל המקורות
- סלוגנים של
עבודת אדמה ודרך
ארץ, סלוגנים של
אהבת ציון
ותנועות מחתרת,
סלוגנים יפים,
בראשיתיים,
סלוגנים על אונס
סאדיסטי של חיות
בר...




אביה האיום,
כמהה עד אין קץ
לימים הטובים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/9/04 15:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שותקת בפנים

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה