פנינה אל / לעולם לא אהיה |
כמו סומק עז.
מוחמאים השדות מטיב גשמיך
מוודאים שוב ושוב שריחם עוד תקף
סוערים גלי ים קצרי רוח ונשימה
כמו נשקו למצולתם כבראשית
קונכייה פתחה בעדנה סוגריה
מניחה למים לרכך את אוצרה
ואנוכי, לא פתחתי שעריי
וריחי מעולם לא עלה באפך
כמיהת נשימתך המצפה
מכווצת עצבות באישוניי
אינני עוד כשהייתי
אך לעולם לא אהיה כפי שתרצה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|