חלום שחלמתי לפני כמה ימים

הייתי בפארק ודיברתי עם אור אביטל סתם על כל מיני דברים. פתאום
בר בא ושאל אם אנחנו רוצים ללכת למק. אמרנו לו לא והוא המשיך
לשם. לאחר כמה דקות החלטנו גם ללכת למק. בדרך ראינו כמה ילדים
זורקים שקית מים על אופנוע של חברם, אבל זה לא ממש הפריע לנו.
כשהגענו למק הוא היה מכוסה כולו חלונות שקופים. בתוך המק הייתה
חנות חטיפים חדשה עם השלט : "הכניסה רק למי שמתכוון לקנות".
בר הזמין לו משו לאכול ואנחנו בנתיים חיכינו על הדלפק. לפתע
משהו כמו איזה 50 ילדים הופיעו ומילאו את המק את עד אפס מקום
עד שהמוכר נאלץ להגיד: "טוב, מי שלא קונה החוצה, כולם החוצה".
מיד התחלתי לזוז לכיוון הדלת , אפילו שלא רציתי, פשוט נדחפתי
החוצה.
בחוץ אמרתי לבר: "אולי נלך ל"בונזו", לא היינו שם כבר מלא זמן
, בוא נלך ונראה מה קרה למקום הזה". בר היסס בהתחלה, אבל בסוף
שכנעתי אותו והלכנו ל"בונזו". כל הדרך סיפרתי סיפורים על המקום
הזה, שהיה כל כך כיף שם, ובמקלט בכלל לא כיף, ובוא נחזור
להיפגש ב"בונזו" ולא במיקלט.
גלעד בר ודוד לא דיברו בכלל, זה היה כאילו אני מדבר אל עצמי.
לבסוף כשהגענו כל המקום היה שממה. ה"בונזו" כבר לא היה קיים
וכל המקום היה נראה כמו מדבר גשום. על הרצפה היה מונח עגל מת
ולידנו עברה פרה, שגם היא ככה אחרי מספר דקות מתה.
אני הייתי די מבואס על כך שכבר המקום לא קיים אבל לדוד בר
וגלעד לא נראה לי שזה היה ממש אכפת, כי הם אהבו את המקלט
בניגוד לי.
התחלנו ללכת לכיוון כביש החוף ורק אחרי 10 דקות שמתי לב שאנחנו
במערה. במערה היה קיר מפוסל עם פיסול של אריה ומים זורמים עליו
כמו מפל. מיכל נגעה במפל ואמרה שהוא מקסים. אני אמרתי בגיחוך:
"יש לי אחד כזה בסלון".
החלטנו לחזור לכיוון היציאה אבל יניב ומיכל נשארו מאחור. לפתע
כשאני, דוד וגלעד עברנו ליד השירותים של המקלט שמענו קול של
מישהו מוריד את המים. נבהלנו והתחלנו לרוץ כמו משוגעים לכיוון
דלת המקלט. הגענו לדלת, היא הייתה נעולה ואז הסתכלנו על על
יציאת החירום
גלעד יצא ראשון, אחריו דוד ואני בסוף.