היא נסעה בכביש המהיר, כזה שיש לו מהירות מינימאלית מותרת,
בקורבט האדומה שלה, שעכשיו היא שלה. היא נסעה במהירות של כ-50
קמ"ש. קצת פחדנית, אבל לא נורא. היא תתגבר. אם היו שוטרים
בעולם, הם היו כבר מזמן נותנים לה דו"ח. היא נסעה בקורבט
האדומה, שעכשיו היתה שלה, בכביש המהיר שלה, כשרוח קיץ נעימה
פורעת את שערה הבלונדיני היפייפה, שאם היו אנשים בעולם, הם היו
כבר מזמן מחמיאים לה עליו. משום מה הם כולם החליטו להיעלם:
האנשים, השוטרים, אמא, אבא, האח הקטן והמעצבן, החברות, החברים
והכי חשוב- החבר המקסים, שנשאר איתה, למרות שהיא אמרה, שהיא
שומרת את עצמה עד לחתונה... קצת צביעות להגיד כזה דבר ואז ללכת
הביתה ולזיין את הדילדו עד שיוצא עשן, חשבה לעצמה, אבל מה זה
משנה עכשיו. גם אתמול זה לא שינה הרבה. היו לה מספיק בעיות גם
מבלי לחשוב על זה. הבוס, שמטריד אותה מינית בעבודה בכל הזדמנות
אפשרית (איך לא, היא מלצרית ממש חמודה...), האבא שצועק
"בלונדינית מטומטמת!!!" כל פעם שהיא שוברת צלחת של האמא
הסנילית, שלא מצליחה להיזכר מה לעזאזל המספר על השלט של ערוץ
שלוש בטלביזיה, האח שלוקח מהחברים שלו כסף בתמורה למבט חטוף על
הדילדו הורוד של אחותו, וכמובן החבר המקסים שיאהב אותה, עד
שהמוות יפריד ביניהם או יותר נכון- עד שהיא תיתן לו... אפשר
להמשיך ככה לנצח, אבל מה הטעם? היא חושבת רק על דבר אחד: "איפה
לעזאזל אני אמצא עכשיו זיון?!" היא היתה צריכה לחשוב על לתת
למישהו אתמול, אבל האתמול עבר... זה הנטייה של 'אתמולים', הם
נוטים להישאר בעבר. היום היא צריכה זין. אולי זה מה שיפתור
לה את הבעיות...