האם תפיסת העולם שלי מעוותת עד כדי כך שאיני רואה מה מול
עיניי?

אני, כמו שכתבתי בהרבה מהמונולוגים שלי, מאמין שלכל דבר בחיים
שלנו אנו נותנים לו משמעות, לכן אפילו את האמת שלנו, אנו
נותנים לה משמעות. כלומר, בוחרים מהי האמת שלנו, האמת שלפיה
אנחנו פועלים.

אם אינני אומר את האמת שלי ברגע נתון מסויים, ואומר אמת שהיא
לא שלי, רגשות ותחושות שלא בני משמעות בשבילי, אני יוצר באותו
רגע עולם של אשליה. כאשר אני אומר לחברה שלי, לדוגמא, שאני
רוצה להפרד ממנה בגלל סיבות כאלו וכאלו, כדי שלא תיפגע, כדי
שהיא תבין, ותכל'ס אלו לא הסיבות, תכל'ס אין סיבות, רק רצון
להיפרד ממנה - בכך אני יוצר שם אשליה של משהו אחר, משהו שהיא
תדע עד סוף חייה, סיפור בחיים שלה שנעשה כמו שהוא. ועד שלא
אומר לה אחרת זוהי האמת.
לא נעשה נזק, כי הפעולה בוצעה בלי לשלם את המחירים. מניפולציה
אם תרצו לקרוא לזה.  אחי הקטן שדן איתי בנושא, אמר לי שהוא,
בתור אדם שמאמין לדבריו של כל אחד, אינו מאמין לדבריי. כי הוא
יודע שאני מניפולטור, שאני אומר דברים שאינם בני משמעות באמת
בעיניי, אראה מצבים שלא בהכרח נראים כך. האם התפיסה הזו
מוטעית?

אני בתוך תוכי מאמין שזוהי האמת שלי. האין כולנו נותנים את
המשמעות לדברים בחיינו? אכן. לכן גם הבחירות שאנו עושים, אנו
מחליטים לעשות. כמו כן באמת שלנו, דרך הפעולה שבה נבחר לפעול
בכדי לחתור למטרה מסויימת.
אני לא אדם רע, אינני משקר לאנשים ואומר דברים שאינם נכונים
בכדי להגיע למקומות. זוהי רשעות לשמה לדעתי, לספר סיפורים
ולשכנע בדרך שלא מתחברת עם העובדות בשטח. אני מדבר רק את האמת
שלי, את הדרך שלי. אפילו מטיף אותה לאחרים. אני מחיי האישיים
יכול למנות אין ספור פעמים שאנשים אמרו לי, 'תודה, נהניתי לדבר
איתך, אתה אדם חכם ולמדתי ממך המון'. בכמה וכמה מקרים אף אמרו
לי: 'תודה, הצלת אותי מעצמי'.  
האין זה נחשב כאפס? האם בגלל שלא נאמר הכל בישירות, האם זה
פוסל את המקרים האלה? האם בגלל שעזרתי לאחר אבל לא דרך האמת
שלי, האם זה פוסל את כל העיניין עד לשורש?

אנשים נוטים להתחבר אליי מאד מהר, אני קורא אנשים ואת האמת
שלהם מהשיחה איתם, אני יכול להגיע לליבם של אנשים דרך האמת
שלהם. דרך הפעולה שלהם. האם זה אומר שמה שבדבריי אינו אמת? האם
זה עושה אותי שקרן לבן אדם אשר עומד מולי?
אני תוהה על הדברים האלה ומגיע למסקנה שאיני רואה שהגישה הזו
סותרת את האמת, אינני משקר נחרצות כמו שהייתי עושה כילד קטן.
כי לשקר אין רגליים ויש לו מחיר ולפעמים מאד כבד. כי שקר בא על
עוד שקר ועליו עוד אחד ואתה חי באשליה כה גדולה שכאשר היא
מתפוצצת והכל מתגלה, אז רק אלוהים יעזור לך על הבושה שתרגיש.
וזה קרה לי כילד המון.

אבל כאן אני מדבר לא על לשקר, אלא על לדבר דרך האמת של האדם
ממול. אוקיי, נשמע מתנשא שאני טוען כי אני יודע את האמת של
האדם ממול, אך נסתכל על תוצאות בשטח, אני נתפס בעיני האחר, כל
אחד, כאדם חכם, נבון ובעל ניסיון שניתן ללמוד ממנו. אני לא
יכול להתעלם מכך, אני לא יכול למחוק את כל זה בשטח, רק כי לא
נתפס כהגיוני שאדע את דרך המחשבה של האדם מולי.
אני לא יודע איך, אבל אני יודע. אני פשוט יודע ופועל כאילו היה
זה הטבע השני שלי כשאני מדבר איתו. ובעובדות בשטח, אנשים
נעזרים בי ומוצאים בי אדם טוב. ישנם כאלו שקלטו אותי כמו
שקלטתי אותם, שאומרים לי, תשמע, זה נחש, זה אדם שלא כדאי לדבר
איתו. יש לאנשים מסויימים אינטואיציות חזקות לגביי לטוב ולרע,
אבל האין זה לכולנו? אין זה מראה שאני שונה מכל אחד אחר. אני
מאמין שניתן לי כישרון לקרוא את האדם מולי, אבל אינני מנצל את
זה לרעה או לטובתי האישית, אני פשוט מתחבר עם אנשים מאד מהר.
אני יודע את הגישה לליבם. אני לא חושב שזה שאני מדבר דרך
החשיבה שלהם ולא דרך האמת שלי, עושה אותי לאדם מזוייף, או פוסל
מהשורש. אפשר לומר שנוצרת אשליה באותו רגע נתון כאשר אנו
מדברים, כמובן כי אני מטיף ומלמד דרך שאני עצמי לא תמיד דוגל
בה, אך היא חכמה וניתנת ליישום. זוהי גישה אחת מיני רבות שאני
מסתכל דרכה, אך לא תמיד אני רוצה להסתכל דרכה ובטח שלא לדבר
דרכה. אני בטוח שרבים מכם לא מבינים על מה אני מדבר בכלל, לכן
ישנם כמה יצירות שצריך לקרוא לפני זאת בכדי להבין מה הרעיון
מאחורי כל העיניין הזה של הגישה שלי.

אני רואה שלמעשה, יכול להיות שהחשיבה שלי כאן היא כל כך מפורטת
ולא מובנת שאני לא יודע אם משהו נתפס בראייה הזו, או אם הסברתי
את עצמי כמו שצריך...  כך או כך השעה מאוחרת ואאלץ לסיים את
הפרק הזה ולרשום שוב במונולוג אחר...