[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קרה לכם שממש רציתם לכתוב משהו, אבל כלום לא יצא. ולא משנה
באיזו דרך ניסיתם. דף ועיפרון - לא עזר. עט ודף - גם לא. במחשב
כל מה שיצא זה שורת אלפים ארוכה שמיד אחריה שורת למדים ארוכה
עוד יותר.
קוראים לי מיה ואני כבר שנה לא כתבתי כמעט כלום. היצירה
האחרונה שלי בבמה היא 6.8.03.
עוד פחות מחודש אני מתגייסת לצבא ואז בתור פקידה (כנראה) יהיה
לי מלא זמן לכתוב, יותר מעכשיו כי עכשיו אני לא עושה כלום, אז
אולי אח"כ יהיה יותר טוב.
אתם בטח חושבים: "עוד משבר, לכולם זה קורה, אז עוברים מקצוע".
אבל, אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי, אני חושבת שבכיתה ג' או ד'
התחלתי לכתוב דברים. כן, הם היו ממש אינפנטילים ודי לא קשורים,
אבל כתבתי. אז אני מאשימה את הגיל שלי - 19 וחצי (אם תשאלו
אותי בת כמה אני, דבר ראשון אני אגיד 18 ואז אני אזכר שאני בת
19 - קורה). למשל, פעם הייתי ממש מתחברת לילדים קטנים, גם
הייתי נהנית להיות איתם. ועכשיו, כשבני דודים שלי באים, אני
משתגעת. לא מבינה מה הם רוצים ממני...
אז מה הקשר בין הכתיבה לאיבוד הילדות?! דימיון. ברור שכדי
לכתוב צריך לדמיין, כמו ילדים, שהם ממש מדמיינים טוב. איבדתי
את זה, כשאני מנסה לדמיין אני רואה חור שחור. אז אני אוסיף
לרשימה: לשפר את הדימיון, אם אפשר לעשות כזה דבר.
כמובן, היה דיסקט שעליו התחלתי לכתוב דברים, היו שם כמה
רעיונות ממש טובים, במחשב היה וירוס, כל מה שהיה על המחשב
נמחק, והדיסקט נעלם, אם אתם רואים דיסקט צהוב - הוא שלי!!! אז
זה ממש מעצבן לנסות לכתוב הכל מחדש, אני גם לא זוכרת.
עוד דבר שצריך לחשוב עליו, זה הכתיבה. כי יכול להיות שמה
שכתבתי עד לפני שנה לא מתאים למי שאני עכשיו. כלומר, היה תהליך
ועכשיו אני השתנתי (טיפה, אבל רק טיפה), אז גם הכתיבה שלי
השתנתה ואני צריכה להתאים אותה ל"אני החדשה שלי", אם יש כזה.
באיזשהו מקום אני מרגישה ילדה - אני גם אוהבת ספרי ילדים וכאלה
דברים, חברים שלי הם גם עדיין ילדים - אז מה אם מתגייסים והם
בצבא ומחזיקים רובים, יריתי בגדנ"ע והייתי משהו כמו 16, זה לא
אומר.
אולי כדאי לבחון מה עבר בשנה האחרונה ולמצוא את שורש הבעיה. אם
שמתם לב אני בת 19 וחצי (טיפה פחות), אני אמורה להיות בצבא כבר
כמעט שנה שלמה... אבל אני לא. החלטתי ללכת למכינה, שזה כמעט
כמו שנת שירות אבל לא. מי שלא מכיר שישאל, אין לי כח להסביר.
אבל בואו נגיד שלמדתי הרבה דברים חדשים, גם לימודיים וגם דברים
על עצמי. מה זה נתן לי? חוץ מזה שלא כתבתי שנה שלמה זה נתן לי
הרבה אבל הדחיק את המוזה שלי. אולי גם גרם לי להתבגר. המילה
"אחריות" חזרה על עצמה די הרבה...
אם אתם עדיין קוראים את מה שאני כותבת, אני לא מאמינה שאתם
עושים את זה לעצמכם. אני חושבת שאלך לשתות כוס שוקו (אני
בעיקרון לא שותה קפה - רק אייס קפה לפעמים), ואחשוב מה לעשות
עם עניין הכתיבה, אולי לאליס מארץ הפלאות יהיה פתרון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ל.ה.ד.מ.







יגאל עמיר
מדחיק.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/9/04 3:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיה צ'רנו

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה