לבנץ לא היו פטמות. הילדים בכיתה צחקו עליו, לא בגלל העניין עם
הפטמות, את זה הוא הצליח להסתיר מכולם. הם צחקו על השם שלו,
בנץ. לא משנה כמה שניסה להסביר להם שזה קיצור של בן ציון, שזה
שם מגניב של גבר גבר, שזה על שם סבא שלו שהיה לוחם אמיץ, הם
בכל זאת צחקו.

באחד הערבים ישב מכורבל בשמיכה בסלון ובהה בטלויזיה. אימו, אשר
סיימה לקצוץ ירקות לסלט, ניגבה את ידיה והתיישבה לצידו.
"משהו מטריד אותך בנציל'ה?"
"אימא", פתח בנץ בקול עצוב, "למה לא קראת לי נועם, או אסי. למה
דווקא שם כזה שכולם צוחקים עלי ומעליבים אותי?"
"בנצוש", אמרה לבנה וליטפה את ראשו, "אתה לא נועם או אסי, אתה
ילד מיוחד. אתה בנצוניש שלי".
בנץ החל לבכות, אימו חיבקה אותו בזרועותיה, הרימה את חולצתה
והגישה לפיו שד שמן עם פטמה גדולה ובשרנית, בנץ ינק ונרגע.

למחרת שוב הבחינה אימא שבנץ עצוב, היא הניחה את הבצק של
העוגיות בצד וניגשה אליו.
"בונצי קטן שלי", אמרה, "אתה רוצה שאני אדבר עם המחנכת?"
"זה לא זה", בכה, "יש ביום רביעי יום כיף בבריכה וכולם הולכים
אבל איך אני יכול להכנס לבריכה? כולם יצחקו עלי".
"בנצוציצי חמודי", ליטפה את פניו, ידיה מדיפות ריח מתוק, "יש
לי משהו במיוחד בשבילך מתוקי".
היא קמה מהספה וניגשה אל חדר השינה, שם מתחת למיטה נחה קופסת
קרטון גדולה. אימא הוציאה מהקופסא פלאג אנאלי קטן, פלאג אנאלי
גדול, שלושה ויברטורים עם גירוי לדגדגן, ולבסוף מצאה את
שחיפשה, החזירה הכל מלבד קופסת תכשיטים קטנה, ושבה לסלון.
"בבקשה", אמרה והגישה לבנץ את המתנה. הוא פתח אותה בזריזות
וגילה בפנים שתי פטמות מגומי. "מה עושים עם זה?" שאל בנץ.
אימא לקחה פטמה אחת, ליקקה את צידה האחורי ולחצה אותה על חזהו
של בנץ. הפטמה נדבקה ולא ירדה. "וזה לא ירד גם בתוך הבריכה?"
שאל בנץ מודאג. "יש דרך אחת לבדוק", אמרה אימא.

לאחר שהודבקה גם הפטמה השניה במקום, הסירה אימא את בגדיו של
בנץ כמו גם את בגדיה שלה, והם נכנסו להשתכשכות בג'קוזי, המים
היו נפלאים. אימא ובנץ שיחקו והשפריצו מים זה על זו במשך שעה
ארוכה. כשנרגעו עשתה אימא נעים לבנץ מתחת למים, ולבסוף גילו
שעל אף כל השיגועים התת מימיים, הפטמות עמדו איתן במקומן, בנץ
שמח.

ביום רביעי הכינה אימא לבנץ שלושה סנדביצ'ים במקום רק אחד כמו
כל  יום והסבירה שיום כיף בבריכה מגביר את התיאבון. היה זה יום
נהדר, השמש חייכה בשמיים, בהסעה אף ילד לא צחק על בנץ, וכשהם
הגיעו לבריכה היתה הפתעה וכל הילדים קיבלו ארטיק, בנץ היה
מאושר מתמיד. כשהגיעה השעה הוא הוריד את חולצתו ללא חשש וזינק
לבריכה כמו כולם. אפילו הילדים הרעים שתמיד צחקו עליו היו
שמחים מדי ושכחו שהם רעים. היו שיגועים בבריכה, ילדים עשו
תחרות של קפיצות למים, השפריצו על הבנות וצללו עד לקרקעית.
לפתע צרחה מקפיאת דם של אחת הילדות השתיקה את כולם. היתה זו
מירי שעמדה ברדודים וצרחה את נשמתה. המציל מיהר אליה, "מה
קרה?" שאל בדאגה. כתגובה הצביעה מירי על משהו שצף במים, היתה
זו פטמה מגומי.

"מישהו איבד פטמה?" שאל המציל בקול מבודח. בנץ, שהיה באותו רגע
בעמוקים, החוויר ומייד מישש את חזהו. פטמתו הבודדת עוררה בו
אימה. הילדים צחקו, אפילו מירי נרגעה והצטרפה לכולם בצחוק
מתגלגל. בנץ תהה מה עליו לעשות בכדי להסתיר את הבושה. האם עליו
לצאת מן המים כשידו מסתירה את הפטמה החסרה? אולי צביטה הגונה
תותיר בחזהו סימן שידמה לפטמה?

לאחר התייעצות קצרה עם עצמו, החליט בנץ לשלב את שני הרעיונות.
הוא צבט בחוזקה במקום שבו לאנשים יש בדרך כלל פטמה, ולאחר מכן
יצא מן המים בעודו מסתיר עם ידו את האזור, מדמה רעידות של קור,
זה עבד. אף ילד לא חשד שמשהו לא כשורה. באוטובוס חזרה הילדים
צחקו דווקא על מירי המסכנה ושרו לה "פטמה פיטמה, מירי מפחדת
מפטמה", או "למירי יש שדיים! למירי יש שדיים!"

בבית התפרץ בנץ על אימו. "הבטחת לי שזה לא יפול", בכה. אימא
הרגיעה אותו כמו שרק אימא יודעת, לבסוף אמרה "יש לי רעיון
בנצולישי". היא חיטטה קצת בארון ושלפה משם שפופרת כמו של משחת
שיניים. "זה הדבק הכי חזק בעולם", צהלה, "טיפה אחת מזה ויהיו
לך פטמות לנצח".

בנץ בכלל לא היה בטוח שהוא רוצה שיהיו לו פטמות לנצח, אבל
כשאימא צוהלת, אין שום סיכוי לעצור אותה. היא הביאה זוג פטמות
חדשות, הזליפה עליהן מהדבק, והצמידה אותן בחוזקה לבנה הקטן. זה
שרף. שרף מאוד.

לאחר כעשר דקות של צרחות ובכי מצד בנץ, ונסיונות נואשים להסיר
את מה שהדביקה בכל דרך אפשרית מצד אימא המודאגת, זרקה את בנה
לאוטו ופצחה בנהיגה מטורפת. "למיון!" צרחה, ספק על המכוניות
האחרות, ספק מתוך איבוד שפיות רגעי.

דוקטור רעם הרגיע את המשפחה המצומצת עם הגעתם וזעקותיהם.
"אנחנו מקבלים עשרות מקרים של דבק מהסוג הזה בכל שנה", אמר,
"אין לכם שום סיבה לדאוג". ואכן, כפי שהבטיח רעם, הפטמות הוסרו
חיש מהר ובנץ ישן באותו לילה במיטתו. שינה עמוקה במיוחד, שכן
נתנו לו בבית החולים משהו להקל על הכאב שעשה אותו מנומנם.

בבוקר התעוררה אימא לקריאותיו של בנה "אימא אימא בואי מהר".
היא זינקה מהמיטה בתחתונים בלבד ושיער פרוע, ומקץ 3 שניות כבר
היתה מול בנץ. "מה קרה בנצלולי?" שאלה בקול אימהי אוהב.
"תראי!" קרא בנץ והסיר מעליו את השמיכה, "יש לי פטמות
אמיתיות!"

על חזהו זרחו צמד פטמות חמודות. בנץ ליטף אותן בהנאה לא
מוסתרת. "הן אפילו יותר גדולות משלך אימל'ה", אמר בנץ. אימא
חייכה. "עכשיו אתה שמח בנצישוני?" הילד קיפץ באושר "כן!!" היא
חיבקה אותו חזק חזק ואז אמרה "יופי חמודי, עכשיו אימא הולכת
לשים חולצה ולהכין לך ארוחת בוקר טעימה טעימה, טוב?"

היא שבה לחדר השינה שלה, פתחה את ארון הבגדים ומשם הציץ גבר
ערום. "זה עבד יופי, ארז", אמרה אימא, "אתה אמן הקעקועים הכי
מוכשר שזיינתי". היא נישקה אותו ומייד סגרה עליו את הארון,
הלבישה עליה חולצה, וניגשה למטבח כדי להכין חביתות.