מבוסס על סיפור אמיתי, אותו חווים אנשים ארוכי שיער רק בשל
היותם כאלו.

אתמול הייתי עם שני חברים בפאב במפרץ חיפה. היה נחמד.
בכל אופן, בדרך חזרה, בסביבות צומת קריית אתא, נוכחנו לגלות
שניידת משטרה עוקבת אחרינו. טוב, לא באמת חשבנו שהניידת עוקבת
אחרינו, סתם שיערנו שנתיב הנסיעה שלנו זהה באופן מקרי לשלהם.
הגיוני לחטולין.
אחרי כ-10 דקות, באזור "צומת הצריף", הניידת נעמדה לידנו
ברמזור וצפרה קלות. אחד הבחורים בפנים (בלש, הוא היה על אזרחי)
ביצע תנועות מעגליות ביד.
אפילו שבאוטו שנסענו בו היו אך ורק חלונות חשמליים וממש אין
צורך לסובב שום דבר כדי לפתוח משהו, פתחנו את החלון.
"מוזר, חבורת בלשים במכונית משטרה זקוקים להנחיות נסיעה",
חשבתי לעצמי.
"תעצור וו'קשה בתחנה", פלט הבלש-נהג.
"מה?!" שאל חברי שנהג.
הבלש הצביע לכיוון תחנת אוטובוס ואמר שוב: "תעצור בבקשה
בתחנה".
"טוב", ענינו.
הדרך הקצרה לתחנת האוטובוס הייתה מורכבת במקצת, ניידת המשטרה
התעקשה לנסוע לצידנו, לא מאחורינו, והבלשים שאכלסו אותה בחנו
אותנו בעיניהם הבולשות.
"אוף, מה הם רוצים? רישיונות?!" אמר חבר שלי (זה שנהג, שלומי
קוראים לו - בחור נאיבי).
מהניידת המשטרתית קפצו חמישה בחורים צעירים מאוד, לבושי חולצות
טי-שירט שחורות שנראו כאילו הם אלו שחזרו מהתהוללות בפאב ולא
אנחנו. בהליכה מבצעית כמו לוחמי סיירת מטכ"ל, כיתרו את הרכב
והורו לנו לדומם את המנוע ולצאת.
"קודם כל, כולם להוציא תעודות זהות", אמר הבלש שקודם נהג
בניידת.
אז הוצאנו.
"יש לכם משהו לא חוקי ברכב?".
התאפקנו מאוד חזק שלא לספר לו על הגופה של נערת הליווי ששכבה
בבגאז' של האוטו, סך הכול עבדנו מאוד קשה כדי להשיג את הגופה
הזאת, היינו צריכים להרוג משהו כמו שני סרסורים, את נערת
הליווי ואת הבחור האילם שמבקש כסף בצומת (הוא ראה את הכול,
ופחדנו שדווקא עכשיו יתחיל לפטפט).
סתם, אני צוחק, נחזור לסיפור.
"לא", ענינו.
"טוב, תצאו בבקשה מהרכב", ביקש הבלש. "יש לכם איזושהי התנגדות
שנערוך חיפוש?" המשיך.
"מה העילה לעיכוב?" שאל אריק (החבר השני).
"חיפוש סמים", ענה הבלש.
"טוב, תחפשו", הסכמנו.
בשלב זה התפצלו להם בלשינו והחלו מפשפשים בכיסנו, בוחנים את
תכולת ארנקנו, מחפשים בבגדינו ואף שלפו מספר סיגריות מהחפיסה
של אריק כדי לבחון את טיבן של הסיגריות וצורתן.
"שתית?" שאל אותי בלש.
"כן", עניתי, תוהה למה לעזאזל זה קשור לכל העניין.
"מה שתית?" הקשה הבלש.
"לף בלונד", עניתי, בעודי תוהה האם הבלש מבין משהו בבירות
בלגיות.
"כן, מריחים", אמר הבלש שכנראה חושיו מחודדים מעט יותר
מהמקובל.
התעלמתי.
בינתיים, בלש אחד ביקש מחברו, בלש אחר, שיביא "את הפנס".
הוא הביא.
ראו על הפנס הזה שהוא כבר שימש לא אחת כאלת מתכת.
מסיבה כלשהי, הבלשים בחרו להשתמש בפונקציונאליות המסובכת יותר
(והפחות מהנה) של הפנס והדליקו אותו.
"יש משהו לא חוקי ברכב?" שאל שוב אחד הבלשים (בלשים כנראה
אוהבים לחזור על השאלות של עצמם... או שנפלנו על בלש עם מחלת
השיכחה).
"לא", עניתי, "שום דבר".
אני משער שלא נשמעתי מספיק משכנע כי הבלשים החלו לחקור את
האוטו מבפנים.
הם בדקו הכול, תיקים, מתחת למושבים, מתחת לשטיחים, בבגאז', בכל
החריצים הקטנים ואפילו דפדפו בקטלוג של בירה בשם "קיל קני",
שהיה מונח על המושב, הם כנראה חיפשו שם "בולים".
בעודו בוהה בהלם באופן שבו הרים אחד הבלשים את המושב האחורי
(הוא לא ידע שאפשר להרים אותו בכלל), נזכר פתאום שלומי בקשר
משפחתי שעלול להתגלות כשימושי במקרים כגון אלו:
"בחייכם, חבר'ה, אח שלי שוטר במשל"ט".
"כן? איך קוראים לו?" שאל הבלש.
שלומי אמר את השם הפרטי של אחיו.
"אין שוטר כזה", השיב הבלש.
"בטח שיש", ניסה שלומי את מזלו שוב, הפעם הוא צירף גם שם
משפחה.
"איפה? פה בתחנת זבולון?" שאל הבלש בקול מפקפק.
"כן", אישר שלומי.
"לא, אין שוטר כזה", סיכם הבלש.
"בטח שכן, הוא עובד במוקד 100", התעקש שלומי.
"אההה, מוקד 100", ענה הבלש בטון מזלזל כאילו שלומי הרגע סיפר
לו שאחיו זה האיש בסופרמרקטים שאחראי להוריד את הפירות הרקובים
לארגזים שלמטה.
"כן, הוא עושה שח"מ במוקד", התמיד שלומי.
הבלש בחר להתעלם בהפגנתיות.
אריק, משום מה, נראה משועשע מכל העסק. "נו דורון, איך זה לחוות
את זה בפעם הראשונה?" הוא שאל אותי בחיוך של איש שכבר יש לו
ניסיון עם מפגשים כאלה. לאריק יש שיער ארוך וזקנקן, זה כנראה
הופך אותו ליעד משטרתי מועדף.
"משעשע", עניתי, "איך זה לחוות את זה בפעם השנייה?" שאלתי כי
לא רציתי שהבלשים יתהו למה יש לו יותר מדי ניסיון בזה.
"פעם שנייה...", אמר אריק בטון שמרמז שזה לא בדיוק הפעם
השנייה.
"אתה נראה נורא לחוץ, אתה רוצה שאגלגל לך משהו?" אריק כנראה
אוהב להתעלל במתחילים.
"לא, תודה", סירבתי בנימוס, בעודי פוזל לעבר הבלשים שכנראה לא
שמעו או פשוט בחרו לא להתייחס להומור של אריק.
הבלשים סיימו את עבודתם, לדאבונם הם לא מצאו דבר, כנראה בגלל
שלא היה שום דבר למצוא.
"אתם חושבים שהם עצרו אותנו כי לשניכם יש שיער ארוך ואתם נראים
קצת כמו פריקים?" שאלתי כשכבר היינו בנסיעה.
"כן, בטח, פשוט יש שמועות שבעלייה האחרונה מארגנטינה הסתנן
ברון סמים קולומביאני אחד שנראה בדיוק כמוך", אמר אריק בטון
מזלזל השמור לאלו שחיפושי סמים של משטרה הם עניין שבשגרה
עבורם.
"הם סתם רצו להציק", המשיך.
"אבל, אולי היו להם ידיעות מודיעיניות על פיאט פונטו לבנה או
משהו כזה", ניסיתי להישמע הגיוני.
"כן, עם קולומביאני בפנים", השיב אריק ושוב הוסיף: "הם סתם רצו
להציק".
בהתחלה חשבתי שאריק טועה, אבל אחרי שדיברתי על החוויה הזאת עם
עוד אנשים ארוכי שיער מהצפון, הבנתי שהוא צודק.
הם באמת סתם רצו להציק.