הולכת רגל בדרכי בית-ספר,
בטון הוא דשא לרגלייך,
או מים חלוקים בין אצבעות קטנות-קטנות.
צל אמירים שמקרר
וצליל המים.

כתמי אור על גופך המתפשט
ראשית מעיל שחור צונח -
חולצה מוסרת ועצמך.

להשתכשך במים הדקים
לשטוף את השדיים,
ושפתיים -
כל-כך קרירים; שקטים המים

נופלים עלים על גופך,
יש נדבקים ויש גולשים.

ואז לראות את העיניים כאילו מביטות למעלה,
דרך עולמות שרק את יכולה,

- אולי באמת רק את.






29.2.2000