<בדירה>
לחיים היה מועדון הימורים, הוא גם התעסק בהפצת סמים. ביטון עבד
אצלו.
כשחיים וביטון נכנסו לדירה הם מצאו את הרצל שוכב על הספה. הרצל
היה חבר של ביטון ולפעמים ביטון היה משלם לו בשביל שיעשה
עבודות קטנות עבור חיים. הרצל הספיק לנקות קצת את הדם מהפנים,
תחבושת היגיינית עם הכיתוב "Never Infra" בצידה האחורי וחבילה
של אפונה קפואה של חברת "מון-אינפרנו" היו צמודות לו למצח.
"אתה עדיין עם החרא הזה על הראש? למה לא העפת את הטמפון המזוין
הזה מהראש שלך!" צרח עליו חיים.
הרצל הרים את הראש, הוא נראה עצבני, "קודם כל, זה תחבושת, ואין
לי משהו אחר לשים על זה ומשהו צריך לסתום את הדימום".
"למה פתחת לה את הדלת, תגיד לי?"
"מאיפה אני אמור לדעת שזה מה שהיא תעשה? היא התחילה לצרוח שם
כמו איזה משוגעת, פתחתי רק לראות מה קורה, ואז הבת זונה הכניסה
לי ת'גמד המזוין בראש".
"טוב, זה לא חשוב עכשיו". חיים הסתובב לכיוון של ביטון.
"ביטון, תעשה לי טובה, קפוץ פה למטה לבית מרקחת, תקנה איזה
משהו להרצל, למה הטמפון הזה שלה מביא לי את הסעיף".
"אין בעיה, אני אביא איזה משהו". ביטון התקדם לכיוון הדלת.
"ואללה תודה", הרצל צעק אחריו, "וגם איזה משהו לחיטוי".
"מה שתגיד", אמר ביטון וסגר אחריו את הדלת.
"טוב, אני הולך להרים עכשיו צלצול לעזרא, ואחר כך נחליט על מה
עושים", אמר חיים והתחיל ללכת לכיוון הטלפון. בדרך הוא ראה ראש
של גמד גינה מחייך אליו מתוך שלולית דם, ולידו קופסה ריקה של
"Never Infra".
<אצל עזרא במשרד>
עזרא היה "הבוס" של חיים. הוא היה איש עסקים מצליח מאוד שבין
השאר עסק בניהול מכון ליווי, תיאום בין מבריחי סמים לאנשי
ההפצה הראשוניים, שותפות בכמה "מועדוני בינגו" מקומיים וגם היה
לו חניון אחד בתל-אביב. חוץ מהחניון, אגב, כל שאר העסקים שלו
היו ממוקמים בבאר-שבע.
חיים מאוד העריך את עזרא. הם היו שותפים במועדון שנקרא "סופר
- בינגו". חיים ניהל את המועדון ועזרא דאג שאף אחד לא יפריע לו
בעבודה. עזרא סמך על מעט מאוד אנשים, חיים היה ביניהם. לפעמים
עזרא היה מעביר לו כמויות גדולות של סמים, אותם דאג חיים להפיץ
הלאה לסוחרים בדרג נמוך יותר.
עזרא היה זה שהכניס את מירי לביזנס של חיים כדי שתבצע עבורו
עבודות שחורות שהסיכון להיתפס בהן הוא גבוה. היא העבירה סמים
לסוחרים והעבירה את הכסף שהם שילמו חזרה לחיים. עזרא וחיים לא
כל כך אהבו ללכלך את הידיים, הם תמיד דאגו שאחרים יעשו את זה
בשבילם. עזרא גם סמך על מירי, אמא שלה עבדה אצלו פעם. מירי
לעומת זאת, שנאה את כל עולם הפשע והכי שנאה את עזרא שהרס לאמא
שלה את החיים. מירי התחילה לעבוד אצלו תמורת זה שייתן לאמא שלה
ללכת, ועזרא תמיד דאג להזכיר לה שאם היא תפשל, גם היא וגם אמא
שלה יחטפו. כשחיים גילה שבחצי שנה האחרונה מירי שלשלה כסף
מההפקדות לעצמה, עזרא רתח. הוא הורה לחיים לעשות כל מה שיידרש
כדי שהיא תספר להם מה היא עשתה עם הכסף.
עזרא ישב לבד במשרד וגלש באינטרנט, על מסך המחשב ממולו היו
תמונות של סלבריטאית שאיזה פפראצ'י צילם כשהיא מזדיינת עם איזה
סלבריטי אחר.
"וואי, וואי, איזה כוסית, חבל על הזמן", מלמל לעצמו.
רינג, רינג. הוא הרים את השפופרת.
"הלו?"
"עזרא?"
"כן, חיים, מה קורה?"
"אנחנו בבעיה רצינית".
"מה קרה?"
"יש באלגן עם מירי".
"נו, סיפרת לי שגילית שהיא גונבת ממני, לא הצלחת לגרום לה
לדבר?"
"תשמע, נעלתי אותה פה בחדר בדירה, קפצתי לרגע למועדון, אבל
השארתי את הרצל, חבר של ביטון, שישמור עליה. בקיצור, ההיא
מתחילה עם צרחות בחדר, הרצל פותח הדלת כדי לראות מה נסגר איתה
ואז היא הכניסה לו איזה פסל בראש, כמעט גמרה אותו".
"ומה עשיתם לה?"
"כלום, גם ביטון היה איתי במועדון, היא ברחה".
"חיים, חיים, דווקא אתה עושה לי פדיחות?"
"אל תדאג, נמצא אותה, היא תשלם על הכול".
"וואי, איזה טעויות היא עושה. מטומטמת, אתה יודע שאימא שלה
עבדה אצלי בביזנס?"
"כן, סיפרת לי, עבדה במכון".
"כן, הייתה אז קצת נרקומנית, אבל פצצה, הביאה מלא לקוחות,
בדוגרי, חבל עליה, כי בסוף היא תצטרך לשלם על הטעויות של הבת
שלה".
"ברור, אבל, חכה, תשמע, זה עוד לא נגמר בזה, מירי גם לקחה
איתה את הסחורה שקיבלנו אתמול".
"אוף, איזה טעות... איזה טעות... הלך עליה. טוב, בסדר, אני
אטפל בזה מפה. כמה טלפונים לכמה אנשים וימצאו אותה טיק-טק ואם
לא, אני יודע איפה למצוא את אמא שלה... חכה שנייה, מישהו פה
עולה במדרגות".
הדלת נפתחה. עזרא הסתכל על הדמות שנכנסה והיה מופתע לחלוטין.
"חיים, אתה לא תאמין מי קפצה לבקר... חכה רגע על הקו".
"שלום עזרא, התגעגעת אליי?" מירי נכנסה אל המשרד.
"הו, שלום, שלום, אני מבין שלמישהי פה יש הרבה ביצים..." עזרא
הזיז את יד ימין, מתחת לשולחן, לאט, לכיוון המגירה. אקדח ביד
תמיד עשה אותו יותר נינוח.
חיים היה בשוק, "אתה רוצה להגיד לי שהיא שם?!" קול יותר מופתע
מזה חיים לא היה מצליח להוציא גם אם היה מתאמץ מאוד.
"כן חיים, הרגע נכנסאחחךך", עזרא רצה להגיד משהו קצת יותר ברור
לחיים, אבל היה לו קצת קשה כרגע להתרכז בניסוח... עם הסכין
בעין והכול...
"מה קורה שם? עזרא???" צעק חיים.
מירי הרימה את השפופרת, "חיים, שלום, מה עם הרצל? הוא בסדר?"
מירי הרגישה קצת רע שנאלצה לשבור גמד גינה על הראש של הרצל. עד
עכשיו, הוא לא עשה לה שום דבר רע.
"יא זונה! מה עשית לעזרא?" צרח חיים, שלא ממש התעניין ברגשי
הרחמים של מירי.
"אהה, זה... אתה זוכר שתמיד דאגת שיקרה לו משהו?"
"תקשיבי לי, ותקשיבי לי טוב..." התחיל חיים במשפט איום, אבל
מירי קטעה אותו באמצע: "אז אתה לא צריך לדאוג יותר, הוא מת.
וגם אתה תהיה עוד רגע, תסתכל מאחוריך בחלון של המטבח".
האישונים של חיים התרחבו, בתוך חצי שנייה הוא שלח יד לאקדח שלו
ותוך כדי חצי סיבוב לכיוון החלון הוא הצליח לשלוף אותו, לפתוח
את הנצרה, לדרוך, לכוון לחלון ולהתחיל לסחוט את ההדק. אבל לא
היה שם שום דבר. הרצל שלא ממש קלט למה חיים החליט לשלוף את
האקדח בכזאת בהלה, זינק לרצפה והתגלגל אל מתחת לשולחן. חיים
המשיך להסתכל עוד כמה שניות ואז הלך לחלון והסתכל החוצה...
עדיין כלום. טוב נו, לא ממש כלום, הייתה שם יונה, שבהתה בו
חזרה. בשבילה הוא היה סתם עוד ייצור מוזר בלי כנפיים והיא
ניסתה להחליט אם הוא מסוכן בשבילה או לא. חיים הבין שעבדו עליו
ודפק על החלון בעצבים. זה כבר היה יותר מדיי בשביל היונה והיא
התעופפה משם בהפגנתיות, "לא נותנים לחרבן בשקט בעיר הזאת",
חשבה לעצמה. חיים חזר לטלפון והתחיל לצרוח לשפופרת: "ברגע שאני
שם עלייך את הידיים, זה הסוף שלך!"
צליל התפוס לא התרגש מזה במיוחד.
מירי כבר סיימה את הריצה שלה לרחוב, היא המשיכה לרוץ עד שמצאה
תא טלפון ציבורי.
"הלו?! משטרה?!" היא ניסתה להישמע בפאניקה, "הם הרגו אותו! הוא
מת! עזרא מת!!!" המוקדן בצד השני ניסה להרגיע אותה ושתיתן עוד
פרטים, אבל מירי המשיכה: "זה חיים, והחבר שלו, ביטון. הם דקרו
אותו בעין, את עזרא, הוא אמר לי שהם גנבו ממנו ושהוא צריך
לסגור איתם חשבון אבל אז הם נכנסו ודקרו אותו. אני ברחתי".
מירי, בקול הכי מבוהל שהיא הצליחה לזייף, המשיכה לתת למוקדן
פרטים על חיים ועל האוטו שלו, ואז אמרה: "אני רואה אותם, אוי
לא! אני חייבת לברוח", היא ניתקה את הטלפון, אותתה למונית
לעצור ועלתה עליה.
בינתיים, בדירה, אחרי שהשיחה עם מירי הסתיימה, חיים טרק את
הטלפון בעצבים. "אני הולך להרוג את המירי הזאת", מלמל לעצמו.
"הרצל! צא משם", צעק חיים. הרצל התגלגל חזרה לשטיח וקם. "מה
קרה? למה שלפת את האקדח? מה הולך פה? זאת הייתה מירי שם אצל
עזרא?" "כן, היא אמרה שהיא הרגה אותו, אני נוסע לשם עכשיו,
לראות מה קורה, תישאר פה ואם מירי מופיעה, תודיע לי מייד".
ביטון נכנס לדירה, חיים עדכן אותו על שיחת הטלפון ועל עזרא, הם
ירדו במדרגות אל החנייה, נכנסו לרכב של חיים והתחילו בנסיעה
לכיוון המשרד של עזרא. "ביטון, תעשה טובה, תוציא מתא הכפפות את
משקפי השמש שלי". ביטון פתח את תא הכפפות והיה קצת מופתע לגלות
שם חצי קילו של קוקאין. "חיים, תראה". ביטון הוציא את השקית
ושם אותה על הרגליים שלו. חיים הסתכל על השקית במבט מבולבל.
"זה השקית מהמזוודה שמירי לקחה, יש פה חצי קילו, בטח לקחה קילו
לעצמה בשביל למכור, אבל למה היא שמה לי באוטו חצי?" אבל אז נפל
לחיים האסימון. "היא מנסה להפליל אותי, בטח שמה פה את הסמים
ואז הלשינה למשטרה שיש לי סמים באוטו, ואם עכשיו נגיע לעזרא
והיא באמת חיסלה אותו, בכלל יתפרו לנו תיק, בוא נעוף מפה, צריך
להחביא את החבילה".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.