אמרת שלא צריך להיות עשויים מזכוכית כדי להישבר. אמרת שכל
החומרים בסופו של דבר נשברים, ואלה שלא נשברים מחלידים או
מתקלפים. אמרת שהבעיה היא לא השיברון אלא מה שבא אחריו. שכולם
מתפרקים אבל גם נבנים מחדש. ושגם חלודה אפשר לשמן, ולרפא.
אך זכוכיות, אמרת, נשברות לרסיסים קטנים ורבים מידי. ולכן צריך
להיזהר שלא לפגוע בהן.
אני זוכרת אז, שחשבתי לעצמי כמה שאהבה דומה לכוס. איך שהיא
נשברת כשמחזיקים אותה חזק מידי או חלש מידי. וכשהיא נשברת, גם
אם נפטרים מהשברים הגדולים שלה, יש את אותם רסיסים דקיקים
וקטנים, כמעט בלתי נראים, שלא מצליחים לנקות אף פעם. ושהם
הרסיסים האלו דוקרים הכי עמוק.
צדקת, לא צריך להיות עשויים מזכוכית כדי להישבר.
מספיק גם להיות חי. |
