הקדמה.

הלכתי לאימי ואמרתי לה
"אמא, אמא! איציק התקשר והציע שנלך לטיול בחופש!
אני חייב ללכת! בבקשה אמא, אני יכול?"
-"מה פתאום? אתה ואיציק לבד? מה, השתגעת?"
-"אבל אמא! אני חייב ללכת! משעמם לי בחופש!"
-"לא לא ולא! אני לא ארשה לך ללכת עם הפושטק הזה איציק ועוד
לבד! מי יודע לאילו צרות תיכנסו? אני לא אקח אחריות על זה. חוץ
מזה, לאן אתם בכלל רוצים ללכת?"
-"אני עדיין לא יודע אבל אני חייב ללכת!"
-"לא!"
-"אני חייב ללכת!"
-"אמרתי לא!"
-"אבל אני רוצה ללכת!"
-"לא לא לא!"
-"אני מוכרח ללכת!"
-"לאאא!!!"
-"אבל אני חייב ללכת!!"
-"לך לקיבינימט!!"
-"יש! את האמא הכי טובה בעולם!"
-???
כבר באותו היום ארזתי חפצים בשביל המסע שלי, חשבתי לעצמי מה
צריך בשביל טיול שכזה, והחלטתי לקחת איתי את החפצים הבאים:
כובע, כסף, פלסטרים, מצפן, מפה, פנס, בטריות, כסף, אולר,
סכו"ם, כסף, גפרורים, נרות, קרם שיזוף , כסף, חוט דנטלי, ארנק,
מסיכת גז, מים, נעליים להליכה, כסף, בגדים להחלפה, מחשבון
מדעי, נייר-טואלט וכמה עיתונים ישנים .
אחרי שארזתי את כל הציוד הזה הלכתי לבשר לאיציק את הבשורות
המשמחות. ביציאה מן הבית אימי שאלה אותי לאן אני הולך ועניתי:
"אני הולך לקיבינימט!"

פרק 2
--------
"אתה לא תעשה כרצונך! אני המפעיל שלך ואני אומר לך מה לעשות!"
צעק המפעיל של הבובה של קיפי האגדי על קיפי האגדי.
-"אני לא שם עליך יותר ואני לא מקשיב לך מעכשיו!" צעק קיפי.
"באמת?! איך תשרוד בלי שאני אהיה איתך! הרי בלעדיי אתה סתם
חנטריש!" צעק המפעיל.
-"אוהו איך שאני אשרוד! יהיה לי יותר כיף ואני אצא למסעות
מעניינים במקום לשבת כאן כמו דרעק ולדבר אל כל מיני בובות!"
-"באמת?! אז רק שתדע שברגע שאתה עוזב את התוכנית אופניק ישתלט
לך עליה! הוא יהפוך לסופר-סטאר החדש!"
-"מזיז לי את התחת!" צעק קיפי תוך כדי שהוא מנענע את ישבנו מצד
לצד. "אין לי שום עניין להיות כוכב! אני מחפש ריגושים בחיים!
זהו, נמאס לי, אני אצא למרד!". קיפי הלך אל המחסן של שמיל
והביא עימו שלט שעליו כתוב באותיות גדולות:
לקיפי נמאס!
הוא שם את השלט ליד אוהל המחאה שלו ופתח בשביתת רעב. בערב
(בערך בשעה שמונה) אני ואיציק עברנו על יד האוהל של קיפי,
כמובן שלא יכולנו לעבור סתם כך מבלי לבקש חתימה אז עצרנו אצלו
לרגע. "תגידו לאן אתם הולכים?" שאל קיפי. "אנחנו הולכים
לקיבינימט" עניתי. "וואו! אני חייב להצטרף!" אמר קיפי.
ברגע ששמעתי את דבריו של קיפי מיד מבלי לחשוב פעמיים אמרתי לו
שהוא יכול לבוא בכיף! קיפי שמח מרוב התרגשות עד כדי כך שהוא
שבר את שביתת הרעב שלו ואכל גביע קוטג'. "מתי יוצאים?" שאל
קיפי. "מיד" עניתי לו. פתאום בלי שום אזהרה מוקדמת איציק קם
ואמר: "שתדע לך קיפי שהמסע הזה הוא מאוד מסוכן! קיבינימט לא
מופיע במפות ואנו אמורים לחפש אותו עד בלי די!". "בסדר גמור"
ענה קיפי, "אני גשש טוב ואוכל לעזור לכם בחיפושים!". "אם כך אז
אתה רשאי לבוא איתנו" אמר אליעזר. "מי אתה?" שאלתי את אליעזר.
"אני אליעזר" ענה לי אליעזר. "בסדר" עניתי, "ואתה גם בא
איתנו?". "כמובן! הרי לא הגיוני שייצאו רק שלושה למסע הזה!".
"למה לא?", שאל קיפי. "בגלל שתמיד מישהו צריך למות במסעות ואתם
תהיו רק שלושה אז הצטרפתי בכדי שנהיה ארבעה". "ומה רע בשלושה?"
שאל איציק. "שלושה הם פדלאות ויש להם ריח רע מהפה" ענה לו
אליעזר והשאיר לנו חומר למחשבה. השעה כבר הייתה תשע ואני הייתי
מאוד מבולבל. לא הבנתי איך משני אנשים נהפכנו לארבעה אבל בכל
זאת חשבתי שיש לנו סיכוי טוב בתור חבורה שכזאת שבה לכל אחד יש
את האופי המיוחד שלו. החלטתי שנצא למסע כבר עם שחר ובינתיים
כולנו הלכנו לישון. בבוקר הערתי את שחר אבל היא אמרה שהיא לא
באה איתנו למסע, אז החלטתי שנמשיך בלעדיה.
ובכלל, כשהתעוררתי, שמתי לב למשהו חשוד אצל  אליעזר: חוץ מזה
שהוא לבש כאפייה, שרשרת שעלייה כתוב "מוות לישראל" וחגורה נפץ
סביב בטנו, נראה היה לי שהוא גם מתאבד ערבי.
אהההה! חשבתי לעצמי עם 4 פעמים ה', בגלל זה הוא אמר שמישהו
צריך למות תמיד במסעות שכאלו והמישהו הזה הוא הוא. בנתיים
איציק התעורר משנתו, ישר בא אלי ואמר לי: "לא תאמין איזה חלום
מוזר חלמתי!" אמרתי לו שלא יספר לי את החלום כי גם ככה אני לא
אאמין לו (לפי דבריו) וחבל שנבזבז זמן לחינם. הערנו את קיפי
ואת אליעזר ואמרנו להם שצריך למהר לפני שיגיע הלילה ואז לא
נמצא את דרכינו. התחלנו לצעוד לעבר הלא נודע אך לפתע קטע את
צעידתנו מראה מוזר, 6 מלכים התווכחו ביניהם מי הוא המלך השולט
על שטח נרחב יותר ומי הוא בעל הצבא החזק יותר. למלך הראשון
קראו חיים, לשני קראו ברוך, לשלישי קראו יורם, לרביעי קראו
ששון, לחמישי קראו שמעון ולשישי לא קראו כי הוא בא לבד. לפתע
יורם הבחין בנו ואמר: "א אה! מרגלים!"
-" א אה! מלך!" ענה לו אליעזר. "מממ" התערב שמעון בשיחה, "כיצד
ידעת שיורם הוא מלך?"
-"אולי מכיוון שיש לו כתר..." ענה קיפי.
"ייתכן" ענה שמעון, "אך ייתכן גם שאתם באמת מרגלים כמו שאמר
יורם ולכן אתה יודע שהוא מלך!!"
"אנחנו לא מרגלים" עניתי, "אנחנו בסך- הכול ארבעה חברים
שהולכים לקיבינימט"
-"לקיבינימט?" אמר זה שלא קוראים לו כי הוא בא לבד, "גם אני
רוצה להתלוות אליכם למסע הזה!". חשבתי לעצמי שאם יצא איתנו גם
מלך למסע הזה בוודאי יש לו מיומנות של הנהגה וכושר החלטה טוב,
ולכן כמובן שסירבתי!
-"מה?!" אמר זה שלא קוראים לו כי הוא בא לבד, "אתה לא רוצה
שאני אבוא איתכם?!"
-"לא" עניתי.
"טוב" הוא אמר "רק שתדע שאתה מפסיד".
"בסדר" עניתי לו והמשכנו משם. הוצאתי את המפה מן התרמיל בכדי
לדעת איפה אנחנו נמצאים והמפה הראתה כך, אנחנו עכשיו נמצאים
בגבעת המלכים ופנינו מועדות אל עבר יער הפלצנים. המממ, הרהרתי
לעצמי, יער הפלצנים, שמעתי שבמקום הזה חיים יצורים חומים
ומוזרים שנקראים פלצנים והם לא ידידותיים במיוחד...

פרק 3
---------
עמדנו להיכנס ליער וכבר התחילה השקיעה. "נמאס לי לעמוד" אמר
איציק והתיישב. לאחר התידרוך שהבאתי לשאר החבורה בנוגע לאותם
יצורים חומים הנקראים פלצנים, הרגשנו מספיק בשלים בכדי לעבור
ביער שלהם. עשיתי את הצעד הראשון אל תוך היער ומיד הרגשתי מחנק
קל בגרוני ולכן שלפתי מן התרמיל שלי מסיכות גז לכולם שהבאתי
מבעוד מועד. נכנסנו כולנו אל תוך יער העבות שמסביבו היה ערפל
כבד והכול היה חשוך, ואז לפתע שמענו רשרוש מתוך השיחים. ריש
רוש, ריש רוש.
"היי, שמעתם מה שאני שמעתי?" שאלתי בלחש את החבורה.
-"כן, יכול להיות שזה פלצן?" שאל איציק.
"בואו נתקוף אותו" הצעתי.
הרעיון שלי התקבל בברכה. אמרתי לכולם שחייבים להישאר בשקט
מוחלט, להתקרב לאט לאט אל השיחים ואז לזנק על הפלצן שנמצא שם
ולחקור אותו! זחלנו לעבר השיחים בשקט ואז לפתע בלי שום הודעה
מוקדמת, אליעזר קפץ על השיח וצעק "אללה וואכבר!!!" הוא הוציא
מתוך השיח ילד מוזר, חום ונמוך.
"אתה פלצן?" שאלתי אותו בתוקפנות. הילד הניד בראשו לשלילה.
-"כן בטח! כאילו שאתה לא פלצן!" שאג קיפי. "אם אתה לא פלצן אז
איך זה שאתה חום?!"
-"כי אני אתיופי" ענה הילד.
"אתיופי?!" שאלתי, "מה עושה אתיופי ביער הפלצנים?"
-"אני יורש הכתר" הוא ענה והסביר, "לפני הרבה שנים כשהייתי
תינוק אז הגיע פלצן אחד אל הקראוון של משפחתי, הוא ראה אותי
וחשב שגם אני פלצן, הוא ניגש אליי ואמר לי שאני יהיה זה שיירש
את הכתר של מלך הפלצנים כשיגיע המועד, ועכשיו המועד הגיע, ואני
מנסה לעבור את המשימה הראשונה מתוך השלוש שהוא נתן לי בכדי
להיות מלך הפלצנים!"
-"המשימה הראשונה היא לבנות ארמון בחול?" שאל קיפי.
"כן, השניה היא לאכול 5 קופסאות של שעועית והשלישית היא לזרוק
שעון מקומה אחרונה של מגדל גבוה, ולהספיק לרדת עד למטה בכדי
לתפוס אותו".
"אין לך סיכוי, אולי תעשה את המשימה הראשונה והשנייה בהצלחה,
אבל את השלישית אתה לעולם לא תצליח" אמר אליעזר.
-"חכו ותראו" ענה האתיופי .
הוא סיים לבנות את הארמון בחול, אחר-כך הוא הלך לאן שהוא ואז
הוא חזר משם עם 5 קופסאות שעועית, אכל את כל הביפנוכו שלהן
ואמר לנו לבוא אחריו למגדל. הלכנו אחריו עד שהגענו למגדל עצום
שהיה ממוקם בלב היער, זה היה כנראה המגדל. את המגדל הקיפו
עשרות פלצנים והוא היה בן 60 קומות. לא האמנתי שיש לו סיכוי
קלוש להצליח לזרוק את השעון שלו מראש המגדל ולהספיק לתפוס אותו
למטה, אבל משום מה הרחתי פוניה (פוניה זה כשמישהו עובד על
מישהו אחר או כשמישהו משקר או עושה טריק למישהו...) ראיתי איך
האתיופי עולה במדרגות המגדל והנה הוא לוקח את השעון בידו האחת,
וזורק אותו למטה בעוצמה רבה! לבנתיים האתיופי אפילו לא מיהר
בכדי לרדת למטה, הוא ירד 7 קומות, התקלח, ירד עוד 45 קומות,
הכין לעצמו קפה, ירד עד לקומה הראשונה, יצא מן המגדל, חיכה רבע
שעה, ורק אז השעון שלו הגיע והוא תפס אותו!
"איך זה הגיוני?!" הייתי המום! רצנו כולנו אל האתיופי ושאלנו
אותו איך הוא הספיק לתפוס את השעון ותוך כדי עוד להתקלח
ולשתות!
-"השעון שלי מפגר בשעתיים" הוא ענה.
"רגע, אז כדי שאני אבין, אתה עכשיו הוא מלך הפלצנים?"
-"אני ולא אחר" הוא ענה.
חשבתי לעצמי שהתקרית הזו היא יותר מדי מוזרה בשבילי ושביזבזנו
עליה הרבה זמן יקר, לא יכולתי להמשיך ולצאת מיער הפלצנים כי
כבר הגיע הלילה והיה חשוך מדי ואפילו הפנס שלי לא יכל לעזור
לנו במצב שכזה. "נמשיך מחר בבוקר" אמרתי ופרשנו את השקי שינה
שלנו. בלילה הופיע לי חלום מוזר, בחלומי אני נמצא בתוך ויכוח
סוער על מקרה שטותי מאין כמוהו בין שתי אנשים שאני לא מכיר
ואחד מהם מצפה ממני שאני יפתור לו את הוויכוח, הוא אומר לי שאם
אני יכריע את הוויכוח לטובתו אז הוא יראה לי את הדרך
לקיבינימט! פתאום נפסק לי החלום כשהרגשתי שמישהו מנענע אותי.
הוא ניענע וניענע עד שהתעוררתי, זה היה קיפי. "מה אתה רוצה
ממני בארבע בלילה?!" שאלתי. "רציתי לשאול אם אתה ער" הוא ענה.
"מה?! הערת אותי בכדי לשאול אותי אם אני ער?! איזה
מונגולואיד!, איפה הטאקט שלך???" עכשיו אני כבר לא יכולתי
להמשיך לישון בגלל קיפי כי איבדתי את החשק. "בגללך נצא לדרך
עכשיו!" הייתי מעוצבן עליו. הערתי את כולם והתארגנו להמשיך
במסע שלנו. השעה הייתה חמש לפנות בוקר וכולנו היינו עוד תשושים
בגלל שלא ישנו מספיק. הלכנו בערך 17 קילומטר עד שראינו בבקעה
קטנה אשה שהיתה לבושה כמו אחות של בית-חולים וגבר שצעק עליה
בקולי קולות. ניגשנו אליהם ושאלתי אותם לפשר המריבה. "בוא אני
אסביר לך מה קרה!" ענה לי הגבר, "אשתי היתה בבית-חולים והיא
ילדה שם בן זכר, אני שהייתי מחוץ לחדר לידה ציפיתי בקוצר רוח
לראות את הילד שלי, לאחר כמה דקות האחות יצאה מחדר הלידה והיא
מחזיקה בידיה את בני, אני שהייתי אחוז התלהבות צעקתי לה תראי
לי את הילד! תראי לי את הילד! ואז היא הרעילה את הילד שלי!!!"
-"זה מה שהוא ביקש!" ענתה האחות.
"הרעלת את הילד שלו???" "מה את נורמלית???" הייתי המום! זה
הזכיר לי את החלום שחלמתי. שאלתי את הגבר אם אני יעזור לו
לפתור את המצב אז הוא יראה לי את הדרך לקיבינימט. הוא ענה לי
שכן! "נהדר!" ישר פסקתי שהאחות צריכה לשלם לגבר שקל ושבעים
אגורות פיצויים על אובדן הילוד. "או! יופי! אני רואה שאפשר
לסמוך על כושר ההחלטה שלך!" אמר לי הגבר. "עכשיו תראה לנו את
הדרך לקיבינימט?" שאלתי. "כמובן, קיבינימט נמצא שם". ענה לי
הגבר והצביע לעבר בקתה מוזרה ונמוכה שנראה היה שחצי אחד שלה
מעל האדמה והחצי השני מתחתיה.
"בטוח שהיא שם?" שאלתי בספק.
-"כמובן!"
מאיפה אתה יודע בכזה ביטחון?" שאל איציק.
-"סמכו עלי" ענה האיש.
טוב, אם הוא אומר שקיבינימט זה שם אז שווה לנסות. הלכנו כולנו
לעבר הבקתה, למרות שמרחוק היא נראתה קרובה, מקרוב היא נראתה
רחוקה. קיפי דפק בדלת 3 נקישות. הדלת נפתחה לבד.
"יש כאן מישהו?" שאל אליעזר.
-"אין כאן אף אחד" ענה לנו קול מוזר שבא מלמטה.
"???" "מה אין כאן אף אחד??? אז מי ענה לי עכשיו?!"
-"אני עניתי לך" חזר אותו קול מוזר.
"אז זה אומר שיש כאן מישהו!"
-"ייתכן"
"מה ייתכן?!, בטוח!"
-"לא, לא בטוח שאני כאן, ייתכן שאני כאן, אך גם ייתכן שאתם
באמת מרגלים כמו שאמר יורם ולכן אתה יודע שאני כאן!!"
למה לעזאזל כולם חושבים שאנחנו מרגלים???
"אנחנו לא מרגלים! פנינו מועדות לשלום, באנו לפה מכיוון שנמסר
לנו מידע ממקור מאוד אמין שכאן זה קיבינימט"
-"אההה, האיש המפגר הזה אמר לכם שכאן זה קיבינימט?"
"אם אתה מתכוון לזה שבבקעה יחד עם האחות של בית-חולים, אז כן"
-"כן כן, המפגר הזה, הוא אומר לכולם שכאן זה קיבינימט"
"מה זאת אומרת הוא אומר לכולם שכאן זה קיבינימט?!"
-"כל מי שיוצא לחפש את קיבינימט ובדרך נתקל באיש הזה, האיש הזה
עובד עליו שכאן זה קיבינימט"
"כמה אנשים לעזאזל מחפשים את קיבינימט ביום??, מה זה שגרתי
אצלכם?"
-"כמעט כל יום מגיעות לכפר שלנו שתי משלחות שבאות לחפש את
קיבינימט"
"מה באמת?!"
-"כן כן, תתפלא אבל כל משלחת באה עם דגלים ועם המון אנשים
וסוסים והרבה תירס וכאלה..."
"תירס?, איך זה מתקשר?"
-"מה, לא שמעת???, לא ידעת??? היום אופים לביבות לחנוכה!"
"אני חושב שאתה אידיוט!" צעק אליעזר.
-"אני חושב שאתה צודק!" ענה המוזר.
נראה לי שאנחנו לא נפיק שום תועלת מהשיחה הזו כמו שגם לא הפקנו
מהשיחות הקודמות עם שאר האנשים במסע הזה. יצאנו מהמקום ועלינו
לראש גבעה סלעית בכדי לדון לאן להמשיך מכאן.
הוצאנו ארוחת בוקר והתחלנו בדיונים.
"חברים, לא התקדמנו בהרבה ליעדנו- קיבינימט." פתחתי את השיחה.
"לפי דעתי" אמר אליעזר, "אנחנו לא מחפשים במיקום הנכון, אנחנו
מחפשים ביבשה במקום בים!"
-"בים???" שאל איציק, "אתה מצפה שקיבינימט יהיה בים???"
"הגיוני!" פסק קיפי, "ייתכן מאוד שקיבינימט נמצא על אי בלב
ים!"
-"ייתכן, אבל גם ייתכן שאנחנו באמת מרגלים כמו שאמר יורם ולכן
אנחנו חושבים שקיבינימט נמצא בים!!"
הרהרתי בדברים שנאמרו ולבסוף החלטתי שממחר נצא לחפש את
קיבינימט בדרך חדשה- דרך הים!

נספח
---------
היה זה יום סוער ושטוף גשם, סופות גשמים וסערות חזקות השתוללו
בחוץ והיה נראה שאין מוצא מלהירטב עד העצם. זוכרים אתם את שלט
המחאה של קיפי? כן, בוודאי. הנה תזכורת ממנו:
לקיפי נמאס!
ובכן, כפי שכבר צויין, לא היה לאף בעל חלקיקים מנוס מהגשם
הנורא שכמובן פגע גם בשלטו של קיפי. השלט, שאותיותיו היו
כתובות בדיו מריח, נמחק מעט מטיפות המים של הגשם וחלק מהדיו
נזל ונמחק מהשלט. התוצאה:
לקיבי נמאט!
או או, רע מאוד. שלט זה עשוי להטעות את גיבורינו ולשלוח אותם
לכיוון שגוי. בואו ונראה מה יתרחש בהמשך... (פם פם פאאאם!!!)  
                 

פרק 4
---------
יפה, אז החלטנו שקיבינימט הוא בלב-ים, אבל איך מגיעים ללב-ים?
הרי צריך כלי שייט ואין לנו אחד שכזה, לכן ההחלטה שהתקבלה היתה
שנבנה אחד. "צוללת!" פסק אליעזר. "איך לעזאזל נבנה צוללת?!"
שאלתי. "נבנה על פי ההוראות!" ענה אליעזר. "איזה הוראות בראש
שלך?!?, יש לך כאן ספר הוראות לבניית צוללת???"
"בוודאי!" אליעזר שלף מכיסו ספר תנ"ך, פתח בספר בראשית, פרק
ו', פסוק יד' והקריא: "עשה לך תיבת עצי-גופר קנים תעשה את
התיבה וכפרת אותה מבית ומבחוץ בכופר; וזה אשר תעשה אותה שלוש
מאות אמה אורך התיבה חמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה". "כך
נבנה את הצוללת!" אמר אליעזר. "מה?! אתה ממש דפוק! אתה רוצה
שנבנה צוללת על-פי ההוראות שאלוהים נתן לנח לבנות את
התיבה?!?!". "למה לא?" שאל אליעזר. "למה לא באמת! בוא נבנה את
הצוללת שלנו על-פי ההוראות של תיבת נח!". "יש לך פיצול אישיות
אני חושב.." אמר לי אליעזר. "אין לנו פיצול אישיות! אנחנו בסדר
גמור!" עניתי. טוב, עכשיו הבעיה היתה להתאים את המידות של היום
למידות של פעם... כמה מטרים זה לעזאזל שלוש מאות אמה? "איך נדע
להתאים בין המידות של אז ובין המידות של היום?" שאלתי. "פשוט
מאוד" ענה איציק, "יש לי דודה שהיא אמה"
"דודה אמה??" שאלתי. "כן, נו אתה יודע, אמה, פרחה מפגרת כזאת,
נו אמה..". "אה, אמה יענו מפגרת! כן כן, אז תביא אותה". איציק
הלך לרגע וחזר כעבור 5 דקות כשאיתו הדודה המפגרת שלו. "מה
הגובה שלך?" שאלתי את הדודה האמה של איציק. "אני? אני מטר
חמישים ושלוש...". "יופי! אז כל מה שצריך לעשות עכשיו הוא
להתאים את המידות! אמה אחת= 153 סנטימטרים!". "תודה רבה לך!
עזרת לנו מאוד" אמרתי לאמה. "מה? כן? טוב ביי". הדודה האמה של
איציק הלכה לה, ואנחנו התחלנו לחשב... הוצאתי את המחשבון המדעי
שלי שהבאתי מבעוד מועד והתחלתי לחשב, כתוב שלוש מאות אמה אורך,
זה אומר שאורך התיבה הוא 300 כפול 153, שזה יוצא 45,900
סנטימטרים. טוב, עכשיו צריך להתחיל לבנות...
החלטתי למנות לכל אחד תפקיד, אני יהיה הפקח, ששומר על הסדר של
העבודה, קיפי יקושש זרדים בשביל לבנות את הצוללת, איציק יבנה
אותה, ואליעזר התעקש להיות הארכיטקט אז הסכמתי לו..
קיפי החל לקושש זרדים ומחטי אורן בשביל הצוללת שלנו, אנחנו
צריכים כ-9 טון של זרדים בכדי שנוכל לבנות את הצוללת ומשום מה,
באמת שאני לא יודע למה, חשבתי שזה יארך קצת זמן... קיפי קושש
וקושש וקושש וחוזר חלילה. "נפל לך זרד אחד!" אמרתי לו, הרי זה
הוא תפקידי, לפקח על שלמות העבודה, משום מה הרגשתי את עצמי
פרזיט... כעבור 9 חודשים  קיפי צבר אספקה נאה של 9 טון זרדים
ועכשיו היה תורו של איציק לבנות את הצוללת על-פי הוראותיו של
אליעזר כי אליעזר היה אחראי על תיכנון הצוללת. איציק החל לבנות
את בטן הצוללת וסיים כעבור 6 שעות. "יופי, עכשיו כאן למעלה,
תבנה מקום לתותחים ומשטח כמו של נושאת מטוסים" אמר אליעזר.
"מה??! תותחים?! אתה נורמלי?! איזה תותחים?!" צעק איציק. "אתה
רוצה שנצא ללב הים ללא הגנה?"
שאל אליעזר. "לא צריך תותחים" התפרצתי לשיחה, "כבר יש לנו
הגנה". "איזו הגנה יש לנו?" שאל אליעזר. "הבאתי איתי קרם
שיזוף, הוא יכול אפילו להגן עלינו מפני השמש!" עניתי. "אה, אם
ככה אז בסדר". עברו עוד יומיים והצוללת כבר היתה מוכנה. גררנו
אותה למים בעזרת חוט דנטלי שהיה לי (גם הוא מבעוד מועד)
ונכנסנו לבטן הצוללת. עכשיו הועלתה לה סוגיה חדשה, מי יודע
להשיט צוללת???
קיפי נבחר להיות קפטן הצוללת שלנו שזכתה לכינוי "נדלר" (למה
נדלר? זה כבר סיפור אחר...) ובכן, כפי שאמרתי, קיפי התניע את
נדלר ולאט לאט החלנו לשקוע במעמקי המצולות. הכול החל להיות
חשוך מסביב מכיוון שהינו בעומק רב. התחלנו לנוע לאיטנו
בזיג-זגים מכיוון שקיפי לא היה נווט כל-כך טוב, הבטתי בפריסקופ
של נדלר וראיתי שבעוד בערך קילומטר אנחנו עומדים להגיע לאי
ששכן לו בים. "נמאס לי לעמוד!" אמר איציק והתיישב. "קיפי,
תמשיך קדימה, אנחנו נגיע לאי, אולי קיבינימט נמצא שם". "בסדר"
ענה קיפי והמשיך ישר. כעבור רבע שעה הגענו למחוז חפצנו. ירדנו
מהצוללת ורגלינו נגעו באדמת האי. הבטתי קצת מסביב, ולפתע
הבחנתי במחזה הכי מוזר בחיי! (טוב, אולי לא הכי מוזר, אבל מאוד
מוזר!) ראיתי שבתוך האי הזה שאנו נמצאים עליו,ישנו אגם, ובתוך
האגם יש עוד אי! וזה לא הכול, בתוך האי השני היה עוד אגם קטן
ובתוכו היה עוד אי ובתוכו, שלולית גדולה שבה היה עוד אי, ובתוך
האי הזה היתה שלולית קטנה שבה היה עוד אי וחוזר חלילה! בעצם
המראה שהיה הוא אי בתוך אי בתוך אי בתוך אי בתוך אי , לצורך
ההמחשה, התצלום האווירי של האי הזה היה כמו לוח מטרה, יש טבעת
גדולה ובתוכה עוד טבעת קטנה יותר ובתוכה עוד טבעת קטנה עוד
יותר וכן הלאה והלאה. לפתע יצא אלינו מתוך סבך העצים שהיה באי
הראשון, ברנש מוזר שצעד לקראתנו. הוא הגיע אלינו ובירך אותנו
בקריאת "ברוכים הבאים לאי בבושקה!". אז זהו זה! בבושקה! עכשיו
אני מבין! יש אי בתוך אי כמו בבושקה!. "ברוכים הנמצאים" עניתי
לו. "אולי אתה יודע אם כאן זה קיבינימט?". "לא קיבינימט עכשיו!
עכשיו הולכים להלוויה של ראש השבט!" הוא הורה לנו לבוא אחריו
עד לאי השמיני, קפצנו מאי לאי והגענו לאי השמיני בשרשרת האיים
הזו ושם נמצאו המון אנשים לבושים בשחור פרט לאחד שהיה לבוש
בלבן. "מה מתרחש כאן?" שאלתי את הברנש. "ראש השבט של האי
השמיני מת ועכשיו נערכת לו הלוויה, לכן כולם עצובים ולובשים
שחור". "רגע, לא כולם לובשים שחור, האיש ההוא שם לובש לבן,
למה?" שאלתי. "זה חליפת משוגעים! אתה לא רואה שהוא משוגע"
"סליחה" התנצלתי. טקס ההלוויה התחיל ואנחנו תפסנו מקום בשורות
הראשונות (פרוטקציות, אלא מה?..) אחד האורחים הבחין בנו ושאל
אותנו אם יש לנו קשר לראש השבט, עניתי לו שלא אז הוא שיבח
אותנו ואמר, "זה יפה מאוד! תמיד תלך ללוויות של אחרים אחרת הם
לא יבוא לשלך!"
הנחתי שגם בשרשרת האיים הזו לא נפיק שום תועלת במציאת
קיבינימט, לכן יצאנו בערב מן האי לכיוון אי אחר, מרוחק מהאי
הזה.
כפי שאמרתי זה היה ערב וקיפי, שהיה אחראי על ההיגוי, היה מאוד
תשוש עוד ממשימת קישוש הזרדים שהוטלה עליו, וכך לפתע, הוא נרדם
תוך כדי משמרת ואנחנו בכלל לא שמנו לב למתרחש (כי אליעזר לא
הכניס לתיכנון הצוללת חלונות) ולכן הזרם סחף אותנו רחוק מן
המתוכנן... ,בבוקר כשהתעוררנו גילינו שאנחנו על אי אחר, גדול
בהרבה מהקודמיו. "איפה אנחנו?" שאלתי את קיפי. "לא יודע" הוא
ענה. ואז לפתע ענה לי קול (תמיד עונים לי קולות, שמתם לב?)
שאמר "אתם באי יורי קאופמן". "יורי קאופמן?? מי אתה?". "אני
ראש האי שנקרא יורי קאופמן"." המממ, יורי קאופמן, מאיפה השם
הזה מוכר לי?" שאלתי. "יורי קאופמן הוא האדם הכי מפגר בעולם,
יכול להיות שמכך שמעת עליו". "מה הוא עשה שהוא כל-כך מפגר??"
שאלתי. "בוא אני אצוטט לך את אחד המשפטים שהוא אמר: "ועכשיו
בבקשה, שכל אחד מכם יקום ויציג את עצמו". "נו? מה כל כך טיפשי
ב-'ועכשיו בבקשה, שכל אחד מכם יקום ויציג את עצמו'?" שאלתי.
האיש ענה לי: "הוא אמר את זה כשהוא הרצה בפני קבוצת נכים
בכיסאות גלגלים". "מה?!" כולנו התגלגלנו מצחוק ואילו ראש האי
נשאר אדיש. "אולי תרצו להתלוות אלי ואני אכיר לכם את האי
שלנו?" שאל ראש האי. מכיוון שכבר היה ערב ולא הזיק לנו לחפש
תוך כדי היכרות עם האי את קיבינימט, אז הסכמתי. "יופי, דרך
אגב, שמי הוא אלפרד" ענה אלפרד". אלפרד (שלמי שלא הבין, הוא
ראש האי) הוביל אותנו אחריו כצאן לטבח, התחלנו בסיור במסעדת
האי, ראינו את התפריט, אכלנו קצת עם אלפרד והמשכנו משם לתחנת
הכוח של האי, שם ראינו 3 ארובות בטון גבוהות, ומשם הלכנו
לאחוזת ראש האי. התפעלנו מאוד מהמקום. סוף סוף נוכל לישון על
מיטות כמו בני-אדם ולשתות איזה שוקו או תה וגם לעשות מקלחת!
"זוהי האחוזה שלי" אמר אלפרד, "כאן אני יושן הלילה, ושם (אלפרד
הצביע לעבר צריף ישן עם נטייה להתמוטטות) אתם ישנים. לילה
טוב!" אלפרד חייך והלך לו. "מה?!? לא יפה! אנחנו האורחים שלו
כאן וככה הוא מתייחס אלינו?!" צעקתי על קיפי שלא הבין מה אני
רוצה מהחיים שלו. "תרגע" אמר איציק, "תסתכל על חצי הכוס
המלאה!" אמר והראה לי כוס עם כמות של חצי מים בתוכה. "יפה,
נכון?" אמר איציק ושתה הכל לבד.
לא היה לי כוח להתווכח אם אף אחד ולכן בלית-ברירה הלכתי עם
כולם לעבר הצריף. באתי לישון במיטה שהיתה שם, וגיליתי שהיא
קצרה מדי בשבילי והרגליים שלי יוצאות ממנה החוצה. לא הסכמתי
לישון כך ולכן לקחתי פטיש ומסמרים והארכתי את המיטה בעוד חצי
מטר. עכשיו סוף סוף יכולתי לישון בנחת, אני חושב שעל הביצוע
הזה מגיעה לי "תעודת הארכה" על כך שהצלחתי להאריך את המיטה.
ובכן ישנתי לי שנת ישרים, יחד עם עוד כמה גרפים וכמה מקביליות,
עד שלפתע הרגשתי תזוזות ורעשים בחדר. הבטתי על כולם וראיתי שהם
כבר ערים. "למה אנחנו ערים באמצע הלילה?" שאלתי. "שששש! אל
תעשה רעש!" ענה אליעזר, "יש כאן פלצן!"
"פלצן? איך הוא הגיע לכאן? חשבתי שפלצנים יש רק ביער
הפלצנים!". "אני יודע ולכן בוודאי היתה לו סיבה טובה לעקוב
אחרינו את הדרך הזו משם!" ענה לי אליעזר. "מעניין, ואיפה הוא
אותו הפלצן?" שאלתי. "הוא על הגג, אני חושב, אל תעשה רעש שלא
ישמע אותנו!" אליעזר לחש לי. "טוב, אז יש כאן פלצן, למה לא
הערתם אותי??". "לא רצינו שהצעקות שלך יבריחו אותו, הרי אם
היינו מעירים אותך אתה בטח ישר היית צועק: למה לעזאזל אתם
מעירים אותי באמצע הלילה!! איפה הטאקט שלכם?!!". "המממ..."
הרהרתי בדברי אליעזר מספר שניות, "אתם צודקים. טוב, אז מה
התוכנית?" שאלתי. "איציק עכשיו עומד לעלות על הגג וללכוד
אותו". ענה לי אליעזר. "נמאס לי לעמוד!" אמר איציק והתיישב.
איציק עלה על הגג בעזרת סולם ישן שהיה מונח ליד הצריף, הוא
טיפס בו מעלה ואז לפתע כאילו משום מקום, הפלצן קפץ לו על
הפרצוף, תקע את ישבנו באפו של איציק ואיים שאם איציק יבצע
תנועה חשודה אז הפלצן יפליץ!!
הם ירדו אלינו והפלצן אמר "אני מעוניין לנהל אתכם משא-ומתן!"
-"משא ומתן?" שאל אליעזר.
"כן! אתם רוצים את איציק בחזרה?!"
-"המממ, איציק? נו טוב שיהיה..."
"אה אה! אז אם אתם רוצים אותו תצטרכו להביא לי דבר מה שבו אני
מעונין יותר מכול!!"
-"במה אתה מעוניין יותר מכול?" שאל אליעזר.
"אני רוצה להיות העוזר האישי של סדאם!!!"
-"רגע רגע, שאני אבין, אתה, פלצן, רוצה להיות העוזר של סדאם?"
"היי!! למי אתה קורא פלצן?!"
-"מה, אתה לא פלצן?"
"אתה בעצמך פלצן!"
-"אבל אתה נראה כמו פלצן, אתה חום, נמוך ויש לך זנב!"
"אני חום כי אני אתיופי! ואני נמוך כי זה תורשתי!"
-"ומה עם הזנב??"
"אה, זה כי גרתי חמש שנים בצ'רנוביל..."
-"אז רגע, אם אתה לא פלצן, למה אתה רוצה להיות העוזר של
סדאם??"
"מה יש?! לבן-אדם כבר אסור שיהיו לו שאיפות בחיים??!"
-"טוב, בסדר, תהרוג אותי וזהו!!"
הפלצן (זאת אומרת האתיופי...) הוציא אקדח וירה באליעזר.
"היי! צעקתי, "אתה הרגת את אליעזר!!"
-"הוא ביקש!" ענה האתיופי, "עכשיו תרים ידיים למעלה! זה שוד!"
"לא רוצה!"
-"לא צריך... יאללה ביי!"
האתיופי הלך לו לכיוון עמוד ודפק בו את הראש שלו מספר פעמים,
תאמינו לי שאין לי מושג למה, לאחר מכן הוא קפץ לים והתחיל
לשחות הרחק מן האי עליו אנחנו היינו. לפתע התפרצו פנימה לתוך
הצריף כוחות משטרה גדולים!!!
"שלום! אני אבי השוטר, שמעתי יריות, במה מדובר?"
-"שלום אבי. היורה היה איזה אתיופי אחד שפרץ לנו לצריף, הוא
הרג את החבר שלנו אליעזר."
"טוב, קודם כל כמה דברים, אחד: אני לא אבא שלך אז אל תקרא לי
אבי, שתיים: אני אקרא לעוד כוחות משטרה (יוסי) בכדי שייתפסו את
האתיופי, ושלוש: אני מעוניין לקחת את הגופה לבדיקת סיבת המוות
שלה".
-"בדיקת סיבת המוות?? אמרתי לך, היא נורתה בראש על-ידי
האתיופי!"
"כן, אבל במקרים כאלו צריך לבדוק!!"
לא היה לי כוח להתווכח עם אבי ולכן הנחתי לו לקחת את הגופה של
אליעזר לברור סיבת המוות. השוטר הלך לבצע ניתוח שלאחר המוות
ולאחר יומיים חזר אלינו עם תוצאות מרשימות:
"הוא נורה בראשו!" סיכם השוטר, "היריה משום מה, הרגה אותו..."
לא רצינו אפילו לנסות להעיר לו על פיגורו ואפילו לא היה לנו
כוח לצחוק עליו, היינו מאוד תשושים ולכן הלכנו לנדלר אפילו
מבלי להיפרד מאלפרד. רק באנו להיכנס, ולפתע עצר אותנו אדם
שנראה כמו עיתונאי. "היי, אתה לא במקרה, קיפי?" הוא שאל (את
קיפי). "כן אני הוא קיפי". "וואו! אני לא מאמין! אני זכיתי
לראות את קיפי! אפשר בבקשה לעשות אתך ועם החבורה שלך ראיון
קצר?"."היי!" התפרצתי לשיחה, "החבורה כאן היא שלי ולא של
קיפי!!". "לא נורא" ענה העיתונאי, "אני רק רוצה לראיין את קיפי
בבקשה". "אין בעיה" ענה קיפי. "תודה רבה! אפשר להתחיל?"
העיתונאי הוציא דף ועט והתחיל בראיון: "קיפי, התוכל לומר לנו
לאן אתה מוביל בעוז את חבורתך?". "אנחנו הולכים לקיבינימט" ענה
קיפי. "המממ, לקיבינימט אמרת? דווקא לא מזמן, כאשר חיפשתי
אותך, ראיתי שלט שמורה על הדרך לקיבינימט!". "מה באמת?!". "כן
כן". "וואו! ואני חשבתי שאנחנו סתם חבורה של סתומים שמחפשת אחר
דבר שלא קיים!". "ובכן, לפני שתלכו, התוכל לומר לי כמה זוגות
נעליים יש לך?". "יש לי עשרה זוגות נעלי ספורט, אחד לכל יום
בשבוע". ענה קיפי והראיון הסתיים לו. מאוד כעסתי על העיתונאי
שהחשיב את קיפי למנהיג החבורה רק משום שהוא סליבריטי! איפה
הצדק?! בכל אופן, הוא אמר משהו על שלט שמראה את הדרך
לקיבינימט, כבר סיבה למסיבה, לכן מכיוון שהיינו עכשיו רק
שלושה, חשבתי לצרף עוד מישהו לחבורתנו, ונזכרתי במלך שלא
קוראים לו כי הוא בא לבד, הרי הוא ביקש ללוות אותנו במסענו
ואני סירבתי לו, לכן אולי יהיה כדאי אם נחזור לגבעת המלכים
בכדי להביא אותו איתנו. סיפרתי את המחשבה הזו לקיפי ולאיציק
והם הסכימו. נכנסנו לנדלר ויצאנו מרכס האיים.

פרק 5
--------
שטנו או הפלגנו (אני לא יודע איך אומרים את זה לגבי צוללת)
בערך כארבע שעות עד שראינו שוב את האדמה לה חיכינו זמן רב.
ירדנו מנדלר וחיפשתי במפה את גבעת המלכים. "אה, תראה קיפי,
אנחנו נצטרך לעבור דרך החנות של שמיל, איפה שגרת!". "איזה
אושר!" אמר קיפי (בציניות). הלכנו לעבר גבעת המלכים והגענו
לרחוב סומסום. פתאום, איציק הסב את תשומת ליבי לשלט שהיה שם.
           
"וואו!!!! אני לא מאמין!!!!! זה השלט שמראה את הדרך
לקיבינימט!!! סוף סוף!!!! אחרי המון השקעה מאמץ ועבודה, מצאנו
את קיבינימט!!
יש אלוהים!!!!! הללויה!!!!! אנחנו על המפה!!!! נכנס יין יצא
סוד!!! ועוד כמה הגיגי לשון שאיני מצליח לזכור כרגע!!!!! פשוט
בלתי יאומן!!! הנכדים שלי לא יאמינו!!! אני לא מאמין!! אף אחד
לא יאמין! וואו!!". בקיצור, היתה שמחה והילולה רבה, קיפי
ואיציק הצטרפו למסיבה, וכולנו שרנו ורקדנו חמש דקות. היתה כזו
שמחה שפשוט לא תיאמן! במשך חמש דקות שלמות היינו בעירפול
חושים!! "היי למה אתם עושים שמייח?" (במבטא רוסי כבד). "אנחנו
מצאנו דבר שחיפשנו כבר המון זמן!" עניתי לרוסי ששאל אותנו.
"טוף, אבל למה זה לעשות רעש?" הוא שאל. "כי אנחנו שמחים!".
"טוף בסדר, תהיו שמחים אבל לא רעש! זה מפריע לי!". "מי אתה
בכלל?" שאלתי. "קוראים לי אלכס סטזי". "טוב, תקשיב אלכס, אתה
לא יכול להפריע לנו עכשיו, אנחנו באמצע חגיגה!". "אני גם רוצה
מצטרף". "בסדר..." עניתי.

המשך יבוא... (?)