הולך בסימטה חשוכה,
לא רואה אור בקצה המנהרה,
רק אפלה קודרת,
אל המחשבה חודרת
מעלה מחשבות מפחידות,
אותן אי אפשר לפתור,
רק האפלה והחשכה יודעות,
איך לשכוח או לזכור
מחפש מוצא מדרכים חשוכות,
מצפה לעזרה אבל היא לא מגיעה,
חושב על כולם ומתמקד בשאלה הגדולה,
האם היא יודעת שהיא פגעה
או שהיא חושבת שכלום לא קרה
שוב אותה הרגשה קודרת,
והנה שוב החשכה יורדת
מסתכל סביב סביב מחפש יציאה,
אבל כל דרך מובילה לעוד פניה,
לתוך עוד מחסום לבנים,
כולם באותו גודל, כולם דומים
אבל אולי זה אותו קיר לבנים,
אולי אני סתם הולך במעגלים,
צריך לשנות כיוון ולהמר,
לרוץ כרוח ולהזכר
מחפש מוצא מדרכים חשוכות,
מצפה לעזרה אבל היא לא מגיעה,
חושב על כולם ומתמקד בשאלה הגדולה,
האם היא יודעת שהיא פגעה
או שהיא חושבת שכלום לא קרה
שוב אותה הרגשה קודרת,
והנה שוב החשכה יורדת
אור קטן מתגלה בעיניי,
משהו זוהר מעליי,
אינני יודע מאיפה ולמה,
אבל זה שוב מעלה לי אותה
את אותה הרגשה,
של אכזבה גדולה,
שלא יכולתי להגיד מילה,
רק שתקתי ולא אמרתי מאומה
כל הזמן רציתי להגיד כמה מילים,
רק שתידעי את הרגשתי,
בשביל לפרוק מתחים,
רציתי לומר לך שאני... |