אופיר ירושלמי / מעוגנת בשיכחה |
פוסעת בחשכה,
מטיילת אל מסתור הכמוסים שבימי.
נושכת את שפתיי למשמע קולה הרם,
פורמת זכרונות לחוטי מחנק וסבל,
אורגת החוטים לכלל בגדי מלכות וטקס,
קורעת את עורי, דמי ניגר עת פס הערב.
בגדי תכריך אלבש לחתונה הלבנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|