סיפורים כה נוגים לי הליל יספר
מורכבים אך נוגעים בשלמות פשטותם.
כל סיפור כבר מוכר לי ועם זאת אחר,
נצחי כמו הליל, לעולם אינו תם.

סודות מתוקים לי הלילה ילחש
ושלווה אפלה אז הנפש אופפת,
"אחכה לאור יום"- כך אומר בחשש,
ונפליג בחשכת שכחה משותפת.

שירה חרישית באוזניי הוא יקרא,
שוב ריחות ומראות יעלו ויציפו.
ואדע אז כי אין אני עוד טהורה,
רק מילים שידעתי נותרו והחריפו.

"את נעמת לי"- יאמר אז בקול ליל השחור,
"יחדיו נסרב בבדידות זו לשקוע.
הן כולם מלבדך יבחרו בו באור,
הן זו את מכולם שידעת לי לשמוע".

סיפורים כה נוגים יספר בשקיקה,
אור ירח חיוור לא יעיד שחטאנו.
ועם שחר ראשון נתמסר לשתיקה
אז נחריש ונכיר באמת שידענו.