ליליאן הייתה החברה של שרגא. גם לבנצי הייתה חברה, לא קראו לה
ליליאן. בנצי התעקש משום מה שיקראו לו בנציון. לשרגא לא היה
אכפת הוא המשיך לקרוא לו בנצי, וכך גם כולם. לשרגא היה דוכן
נעליים בשוק. הדוכן היה בשותף עם בנצי. מידי פעם שרגא היה
מגניב לעצמו איזה זוג נחמד של נעליים. זה לא כל כך הפריע
לבנצי, הוא היה עושה אותו דבר. ליליאן הייתה מתרגזת, שרגא
מעולם לא טרח להביא לה זוג נעליים. מה שרגא יכול היה לעשות, זה
היה דוכן נעלי גברים. שרגא לא היה מתייחס לליליאן יפה. בנצי כן
והיא הייתה קוראת לו בנציון בתמורה. לליליאן היו רגליים
גדולות, אז בנצי היה מגניב לה מידי פעם זוג נעליים. שרגא היה
שם לב ושותק. שרגא היה די שתקן. חוץ מהפעם שדקרו אותו בשוק.
אחד חשב שהוא רימה אותו ישר הוציא סכין.
אז שרגא צעק. שרגא סיפר לליליאן שהוא נדקר כשניסה להגן על שמה
הטוב. ליליאן שמחה. בנצי סיפר לליליאן את האמת. ליליאן הפסיקה
לשמוח. היא אפילו נהייתה עצובה. גם בנצי נהייה עצוב. לא רק
בגלל ליליאן. בנצי לא הבין למה הוא עושה את כל מה שהוא עושה
בשבילה. גם ליליאן לא הבינה. בנצי תמיד חשב שהוא מתייחס אליה
יפה בגלל שהיא הייתה היחידה שקראה לו בנציון. ליליאן סתם חשבה
שבנציון זה שם הרבה יותר יפה מבנצי. שרגא לא חשב הרבה, רוב
הזמן הוא סתם היה נאנק מכאבים. בנצי התחיל לחשוב על החברה שלו.
גם ליליאן חשבה על החברה של בנצי. שניהם חשבו שלא מגיע לה יחס
כזה. שרגא גם חשב על החברה של בנצי, היא הייתה יפה. אבל איזה
יחס בעצם קיבלה החברה של בנצי, היא קיבלה יחס טוב מאוד בסך
הכל. יום אחד שרגא החלים. הוא חזר לדוכן בשוק. בנצי לא היה שם
גם הדוכן לא. אז שרגא חזר הבייתה. ליליאן לא הייתה שם גם
הנעליים לא. אז הוא הלך לבית של בנצי. החברה של בנצי הייתה שם
בנצי לא.
הם הסתכלו אחד על השני ושתקו. שרגא שתק כי הוא לא ידע מה
להגיד. החברה של בנצי הייתה אילמת.
החברה של בנצי החזיקה ביד פתק. שרגא לקח לה אותו מהיד. שרגא
התחיל לקרוא, אבל לא היה כתוב שם כלום אז הוא הפך את הפתק לצד
השני, שם כן היה כתוב, ליליאן, נעליים, בנציון. בנצי מעולם לא
היה כותב גדול אבל שרגא והחברה שלו לא היו קוראים גדולים. בכל
מקרה כולם הבינו מה קורה כאן. כולם חוץ משרגא הוא לא הבין
והחברה של בנצי לא יכלה לעזור לו, היא הייתה אילמת. אז הם שתקו
שניהם. בנצי עבר לנהריה שם כולם קראו לו בנציון, במיוחד
ליליאן. הוא פתח דוכן נעליים בשוק ומידי פעם היה מגניב איזה
זוג נעליים לליליאן. היא הייתה שמחה אפילו שזה היה נעלי גברים,
היא כבר התרגלה. שרגא התחתן עם החברה של בנצי.
לחברה של בנצי לא היה אכפת כי שרגא היה יפה. חוץ מהצלקת
מהדקירה בשוק. שרגא סיפר לה שהוא נידקר בדו-קרב עליה. היא
שמחה, אפילו שהיא ידעה שזה לא נכון. שרגא הפסיק ללבוש
נעליים.לחברה של בנצי הפסיקו לקרוא החברה של בנצי. קראו לה
מאז, אישתו של שרגא.