אני יושבת לי לבד על המרפסת, כוס יין אדום, סיגריה, לפטופ על
הברכיים. ממולי היאכטות במרינה דוממות, הבריזה מהים קרירה
ונעימה, נותרו ממש עוד כמה ימים של אביב לפני הקיץ.
בפאב האירי החדש שנפתח בקניון שליד הדירה שלי מסיבה צוהלת.
בלוני ענק בצורת בקבוקי בירה מתנופפים חצי מטר מהאדמה, הרחבה
מחוץ לפאב הומה אנשים יפים, מברזי הבירה נמזגים עשרות חצאי
ליטר בירה אירית משובחת, להקה אירית על הבמה, חמת חלילים,
והופ! המוסיקה התחלפה להאוס קליל ואביבי. האנשים היפים ממשיכים
לרקוד בעדינות, כאילו כדי לא לשפוך טיפה מהבירה האירית המשובחת
שלהם על האדמה, שחצי מטר מעליה מתנוססים בקבוקי בירה חומים
מלאים אויר.
חבל שהלהקה האירית הפסיקה לנגן. ההאוס מעצבן אותי, אולי זה
בעצם טריפ הופ, אני לא יודעת. עוד סיגריה.

חצי שעה אחורה. הלהקה האירית רק התחילה לנגן. שמעתי את המוסיקה
במטבח כששטפתי כלים ויצאתי למרפסת לראות מה קורה. מסיבה! איזה
כיף! זה אחד מהיתרונות של לגור במרינה, המסיבות. לפחות פעם
בשבוע נפתח פה מקום חדש ומקום חדש הוא תמיד סיבה למסיבה.
כל כך שמחתי שהפעם המוסיקה אירית ואני לא אצטרך לנסות להירדם
מוקפת באסים רועשים. טעיתי. ההאוס הזה ממש מעצבן. היין, לעומת
זאת, ממש טעים. אז סיימתי לשטוף כלים ויצאתי למרפסת. קצת קריר,
התעטפתי בשמיכת צמר דקה. לא עברו שתי דקות והמוסיקה האירית
סילקה מעלי את השמיכה וגרמה לי לרקוד.
האנשים בטיילת של המרינה הסתכלו עלי כמו על משוגעת. אני מניחה
שנראיתי קצת משוגעת, רוקדת לבד במרפסת עם כוס יין ביד אחת
וסיגריה ביד השנייה. אפרופו סיגריה, הגיע הזמן לעוד אחת.
במאפרה יש כבר ארבעה בדלים, אני משכנעת את עצמי שחמש הוא מספר
אסתטי יותר מארבע וכדאי להוסיף למאפרה עוד בדל. אני כבר ממש לא
בטוחה שזה האוס. אולי באמת טריפ הופ. מה שזה לא יהיה, זה מתחיל
לעלות לי על העצבים. אחרי סיגריה מספר חמש אני אכנס הביתה.
מיציתי את המרפסת.

הבוקר שלי התחיל די נורא. האמת היא שכבר היה צהריים, אבל
בשבילי זו תחילת היום. קמתי דווקא יחסית מוקדם, סידרתי את
המיטה, החלפתי את המים בקערה של פיצי, הורדתי מיילים, לא היה
כלום מעניין, כמה הודעות זבל וזהו. עם הקפה והסיגריה של הבוקר
התחלתי לקרוא ספר חדש וזה עשה לי מצב רוח טוב. רצתי חצי שעה
בחדר כושר, התקלחתי. החתולה שלי יצאה לצוד ונעלמה, השארתי לה
חריץ בדלת של המרפסת וירדתי לחניה. אז כבר היה צהריים.
נכנסתי לאוטו שלי, עשיתי רוורס כדי לצאת מהחניה וגיליתי חמש
שניות מאוחר מדי שחוסם אותי ג'יפ שחור גדול. אם התגלית הזאת
הייתה תוקפת אותי חמש שניות מוקדם יותר, הייתי חוסכת מהפיאט
האומללה שלי פגיעה אנושה בפגוש האחורי ופנס צד מרוסק. לג'יפ לא
קרה כלום כמובן. השארתי לאימא שלי הודעה היסטרית בפלאפון ואז
הדלקתי סיגריה בידיים רועדות. טעות! הייתי צריכה קודם להדליק
סיגריה ורק אז להתקשר לאימא שלי, מזל שהיא לא ענתה והשארתי
הודעה. קיוויתי שהיא תשמע את ההודעה שלי רק בדיעבד, אחרי שכל
הסיפור הזה ייגמר. כדאי לנסות לתפוס אותה שוב לפני שהיא תשמע
את ההודעה. אני אנסה שוב עוד רבע שעה.
מה עושים עכשיו? האוטו שלי נשבר, הג'יפ השחור חוסם לי את
החניה, אני מאחרת לפגישה אצל רואת החשבון שלי, עוד שעתיים
מתחיל שיעור מימון באוניברסיטה, צריך להתקשר לביטוח ולמוסך,
לארגן רכב חלופי לשבוע הבא, לדחות פגישות, לברר איזה אוטובוסים
יוצאים מהמרינה לתל אביב. רגע! הג'יפ השחור חוסם לי את החניה!
כל התקרית הזאת היא בעצם באשמתו של הג'יפ! הוא חוסם לי את
החניה! אני חייבת לגלות של מי הג'יפ האכזרי הזה! אני אתבע
לג'יפ הזה את הצורה! הוא ישלם לי על הנזק!
אני עולה בריצה מהחניה ללובי, סוחבת איתי את ארנון השומר
ומכריחה אותו לעזור לי לחפש את בעל הג'יפ. עד שאני מגיעה בחזרה
לחניה הג'יפ כבר נעלם. גם אשם וגם בורח? מניאק!!!

יש! המוסיקה האירית חזרה! זו סיבה מצוינת לעוד סיגריה. שש הרבה
יותר אסתטי מחמש בכל מקרה. שבע זה כבר מספר טיפולוגי. איפה
הסיגריות שלי? בדרך לרואת החשבון שלי התקשרתי לביטוח, לא נורא,
הביטוח מכסה גם תאונות פגע וברח. מה שקרה לפיאט שלי נחשב פגע
וברח, לא? ואם אני אקח את האוטו למוסך הסדר אני אקבל גם רכב
חלופי מהביטוח! איזה כיף! טוב, יום שני על הבוקר, כי ביום
ראשון אני אצל הפסיכולוגית שלי בתל אביב ואני חייבת אוטו. איפה
הסיגריות שלי, לעזאזל?

הגעתי ברבע שעה איחור לשיעור במימון. כבר לא כדאי להיכנס
לכיתה, עדיף להירגע עם כריך טונה ודייאט קולה בבית הקפה שליד
דיונון, וגם לקרוא עיתון בהזדמנות זו, קרה אתמול משהו רע בעזה,
או שזה היה רפיח, לא זוכרת.

הלהקה האירית הפסיקה לנגן, שגריר אירלנד בישראל עולה לבמה
ובמבטא אירי כבד נושא נאום קצרצר ומצחיק לכבוד פתיחת הפאב
האירי הראשון בהרצליה ומזמין את הישראלים לבקר באירלנד. עכשיו
כבר נואם נציג חברת הבירה האירית וחותם ב"לחיים!" ספוג מבטא
אירי, וחמת החלילים חוזר לנגן משהו אירי מסורתי. זמן טוב
לסיגריה מספר שמונה. יוני השכן החמוד שלי בדיוק יצא למרפסת
שלו, שיחה קצרה בין המרפסות, הוא בדיוק חזר מאזכרה בירושלים
ומת לישון קצת, חבל, הוא מפסיד את המסיבה. פיצי רוצה תשומת לב,
אני מלטפת אותה קצת ושותה עוד יין. טעים.

ממש כשביקשתי מהמלצרית בבית הקפה שליד דיונון את החשבון, שמעתי
מישהו קורא לי. רועי? זה אתה? כמה זמן עבר? לפחות שנתיים, לא?
גם אז נפגשנו במקרה באוניברסיטה, הוא בדיוק התחיל את הדוקטורט
שלו במנהל עסקים ואני הברזתי משיעור בכלכלת ישראל. מה נשמע?
איך בעבודה? אני עדיין עצמאית, כן, ייעוץ אסטרטגי, בעיקר
לסטארט-אפים, מה איתך? גם עצמאי? ואיך הולך? אצלי דווקא לא
משהו, העסק מדשדש. כן, גם אני שמעתי שההיי-טק מתחיל להתאושש,
אני עדיין מחכה.
הוא כבר מסיים את הדוקטורט, מרצה בקורס ליסודות המשהו לתואר
שני, עובד אצל אבא שלו בעסק, עוד מעט מקבל לידיו את המושכות,
יוצא עם איזו ילדונת בת עשרים. אני עדיין נאבקת לסיים את התואר
הראשון שלי, אני אומרת ומחייכת בהתנצלות מעושה, אבל חיה לא רע
בכלל, ועכשיו מחייכת בגאווה מעושה, וגם נראית לא רע בכלל, הוא
מוסיף וזו הפעם הראשונה שאני מחייכת באמת.
לפני שבע שנים עבדנו ביחד, שני ילדים מוצלחים בבועה של חיים
טובים והרבה כסף. מאז הוא הספיק לסיים בהצטיינות את התואר השני
שלו בהנדסה, לסיים עוד תואר שני, במנהל עסקים, להצטרף לעסק של
אבא שלו, להתחיל תואר שלישי במנהל עסקים וכמעט לסיים אותו. אני
לעומת זאת, כבר שבע שנים לומדת כלכלה ומנהל עסקים לתואר ראשון
ורק עכשיו סיימתי שני שליש ממנו ועם הממוצע שלי אפשר לטאטא את
הרצפה של הפקולטה. בעסקים הולך לי לא רע, בגברים הולך לי רע
מאד, אני מעדכנת את רועי, אבל אני אופטימית. אני חייבת סיגריה.
מחליפים כרטיסי ביקור, מבטיחים להתקשר אחד לשני ולנסות להיפגש
שוב בקרוב, ובהצלחה בעסקים! שעה מאוחר יותר אני כבר בבית,
מכינה פסטה ואוכלת אותה מול אופרת הסבון החביבה עלי, וכשאני
שוטפת כלים במטבח אני שומעת פתאום צלילים משמחים של מוסיקה
אירית ואני יוצאת למרפסת.

אצל הסינים תשע הוא מספר מזל, לא? אז כדאי לעשן עוד סיגריה.
עשרת הדברות, עשר אצבעות לי יש, כמה פעמים ספרת עד עשר ושום
דבר לא קרה, ראש הממשלה הבריטי גר ברחוב דאונינג מספר עשר,
סיגריה מספר עשר. חזר ההאוס המעצבן, אני הולכת לישון.