השתתף בסדנת הכתיבה במה מספר 46

אנחנו שרועים על המיטה הרחבה. פניי מופנות אל הקיר, ידי חופרת
תחת הכרית, שנינו חבויים תחת שמיכת הפוך הגדולה והמחממת. שפתיו
על צווארי, נשימתו החמימה על עורפי, ואני מרגישה את עיניו
נעוצות בי. הוא צמוד אליי, ישבני ממלא את החלל בין רגליו
הקעורות כלפיי, רגלו השמאלית תחובה בין רגליי, מתחממת מחום
גופי.
הוא נושק לי על שכמותי. "מצטער. לא התכוונתי שזה יקרה ככה",
הוא לוחש.
"זה בסדר, אני יודעת...", אני בולעת רוק.
"טוב, אני ממש צריך ללכת. אחזור עוד שעתיים בערך", הוא מתרומם
מהמיטה בבת אחת, בחוסר רצון.
אני שומעת אותו מתלבש מאחוריי, את דלת החדר נפתחת, נשיקה חמימה
על מצחי, ומילה אחת קטנה מלווה בחיוך: "ביי...".
אני שוכבת פרקדן על הסדין הסתור, ההוכחה למה שקרה דקות ספורות
קודם לכן. אני בוהה בתקרה שעה ארוכה ולא יודעת מה לעשות עם
עצמי. אני קמה באי נוחות, בועטת מעליי את השמיכה הכבדה. גל קור
פושט בי, אף על פי שהמזגן עובד על חימום.
אני לובשת את החוטיני שזרוק על הרצפה ומטיילת בחדר בחוסר מעש.
לא נעים להודות, אני מחטטת לו בחדר, במדפים, בשולחן ומגלה שם
כמה דברים שלא מוצאים חן בעיניי. כלל וכלל לא.
אני מחליטה, שבניגוד למה שהיה קודם, הפעם זה יהיה טוב יותר.
הרבה יותר טוב. הפעם אני אקבע. אני אראה לו מה זה לגרום עונג
לשני, מבלי שהלה יאלץ לעשות דבר.
אני לובשת את החזייה התואמת, ומעליה את מעיל העור השחור שלי
שמגיע לי מעט מעל הברכיים ולאחר מכן, נועלת את המגפיים השחורים
שמגיעים קצת מתחתם. אני מביטה בסיפוק על המראה ובעודי מפזרת את
תלתליי על כתפיי, אני מבחינה שמרחוק, המעיל נראה כמו שמלת מיני
שחורה. אני מביטה בשעון, הוא אמור להגיע בכל רגע.

נקישה בדלת נשמעת.
אני הולכת עולצת ועליזה אל הדלת, ובבת אחת הופכת פניי למבט
מרצין וחושני.
הוא עומד בפתח, תשוש ורציני. שפתיו נמתחות אט אט לחיוך קטן
ומרוצה.
"ממ... מה זה?", הוא שואל.
אני מסמנת לו באצבעי להיכנס פנימה. הוא נעתר להזמנה ואני נועלת
את הדלת מאחוריו, מעכסת לתוך חדר השינה הסמוך. הוא עוקב אחריי
ככלבלב עזוב העוקב אחר בעליו. אני מושיבה אותו על כסא, מכבה את
האור, נוטלת מצית ומדליקה ארבעה נרות ברחבי החדר, המאירים את
החדר באור עדין ונוגה.
לאחר מכן, אני מדליקה את הטלביזיה בדממה, ומשוטטת בין ערוצי
המוזיקה השונים, עד שאני נעצרת בערוץ היפ-הופ ואר.אנד.בי.
מוזיקה שחורה וחושנית ממלאת את חלל החדר הדומם. אני קרבה אליו,
נושקת ללחיו, שזיפים כבר מעטרים אותה, נושקת לשפתיו החמימות
והמלאות, יורדת מטה לצווארו. ידו נשלחת אל חזי, ואני עוצרת
אותה, מסיטה אותה לצד בכוח. הוא מביט בי במבט שואל.
אני מחייכת חיוך ערמומי ואז מתחילה לרקוד מול עיניו הבוהות על
פי הצלילים החושניים והקצביים. אני מגיעה אליו, פורמת את
כפתורי חולצתו בזה אחר זה, אוחזת בצווארון חולצתו ואז בולעת את
שפתיו בשקיקה, לא מותירה לו מרווח לנשימה עם לשוני התרה את
לועו. החולצה נופלת ממנו, והוא כבר מתרומם, פותח את חגורתו.
אני עוצרת את ידיו, ופותחת את הכפתור, ולאחר מכן הרוכסן,
נוגעת-לא נוגעת בתפיחה הבולטת ממכנסיו. המכנסיים נושרים גם הם
מרגליו. אני אוחזת בפס העבה של הטנגה שלו ויורדת עימו מטה עם
גופי. הוא מחלץ רגל אחת אחרי השניה, ומביט בי כשאני בפיסוק
רגליו מתחתיו, המעיל מכסה אך בקושי את נקודת המפגש ביניהן. אני
עולה מעלה, ידי מלטפת את מעלה רגליו וירכיו, לוטפת בעדינות אך
בזריזות את איברו הזקור, מתרוממת לכדי עמידה מולו ואז לוקקת את
צווארו ומפילה אותו לכסא. הוא יושב, עיניו עגולות, מביטות בי.
אני ממשיכה לנוע מספר צעדים לאחור, מתעלמת ממנו  ומביטה בו
במבט מתגרה לחליפין.
אני נוגעת בכפתור העליון, מטיילת סביבו עם אצבעי ולבסוף פותחת
אותו.
חריץ שדיי מביט אליו, שתי הגבעות מחייכות אליו ומזמינות אותו
לגעת, אך הוא רחוק ואינו יכול לשלוח ידו אליי. אני יודעת שהוא
תוהה אם אני עירומה לגמרי תחת המעיל, או שמא לובשת פריט כלשהו.
שיחכה...
אני פותחת כפתור אחר כפתור באיטיות משוועת, בעוד אני שומעת את
רוקו נבלע במורד גרונו. אני מחייכת לעצמי בסתר. המעיל נופל מטה
באיושה רכה, ואני מזיזה אותו הצידה עם המגף שלי.  ירכיי נעות
מצד לצד בפיתולים ובמעגלים קטנים, מראה לו לחליפין את אחוריי,
את קדמת גופי, את הפרופיל.
הבטן נכנסת פנימה והחוצה כמו רקדנית בטן שכל גופה תמיר וזקוף
מלבד אגנה הרוטט מצד לצד. אני מבחינה בסיפוק באצבעותיו הארוכות
מלטפות את איברו מעלה ומטה. אני מסתובבת לאחור, ישבני מתגרה
בו, קורץ לו. ידיי נשלחות לאחור, מתירות את סוגרי החזייה, והיא
עומדת ליפול ממני. גבי החלק עומד להיות עירום כליל.

"תסתובבי", הוא לוחש. ספק מבקש, ספק דורש.
אני מסתובבת אליו, כתפיות החזייה מחליקות כבר מכתפיי. אני
מוחצת את שדיי אחד לשני, הפטמות כבר מציצות, ואז היא נופלת.
נשמתו נעתקת לרגע.
חזי ניבט אליו, זקור וקטן, מוצק כפי שרק הוא יודע כמה.  אני
קרבה אליו, מעבירה רגל מעל ירכיו, וסוגרת אותן בתנועה מהירה
וחדה. אני אוחזת בצווארו, ומקרבת את פניו אל שדיי. הוא מעביר
את לשונו בעדינות על הפטמה. הקור והמצב בו אני נמצאת, גורמים
להן להזדקר והפטמות הכהות והקטנות שמחות להיות במקום לח ונעים
כמו הפה שלו. הוא בולע את פטמותיי, יונק אותן כמו עולל היונק
מדדי אימו. הוא מוחץ אותם אחד לשני, מעביר את לשונו על
קימוריהם, ביניהם, חופן אותם בחוזקה. אני יושבת על אגנו, מניחה
את כפות ידיו החזקות על מותניי ומבקשת ממנו בשקט לאחוז בי חזק.
אני נעה לצדדים ובמעגלים על פי המוזיקה, יורדת לאט לאט לאחור,
מציגה לראווה את גופי החלק והמתוח אל מול פניו. הוא מעביר את
ידו באיטיות על גופי כמו אומן  הבוחן בזהירות יצירת אומנות
מרהיבה. אני מתרוממת בחזרה למקומי, ויורדת מעליו. אני ממשיכה
במחול הפיתוי, המחול שעוד לא תם.

אני מסתובבת לאחור, גבי אליו, מתכופפת ונוגעת ברצפה, ישבני
מתריס כנגדו. החוטיני יורד לאט מטה, חושף את הישבן המלא שלי
במלוא הדרו. רגליי מפוסקות, ואני מעבירה את כף ידי בין רגליי
באיטיות מאחורה לקדימה ומרגישה כבר ברטיבות המשתלחת בתוכי. אני
כורעת על הרצפה, ואז עולה בבת אחת מעלה, ישבני מזדקר קדימה
לכיוונו, ומזדקפת.
"תגעי בעצמך", הוא מבקש.
אני מחייכת אליו, מניעה את שיערי בתנופה מצד לצד, פורעת אותו,
מעבירה את אצבעותיי בצווארי, חופנת שדיי, ממוללת פטמותיי
במעגלים, יורדת לבטני ואז האצבע מגיעה אל בין רגליי. אני ניגשת
למיטה, משתרעת עליה, גבי שלוח לאחור, בין רצפה לתקרה, תלויה
למחצה באוויר, תלתליי נוגעים בשטיח. אני שוב עוצמת עיניים,
נוגעת בעצמי בעדינות, כפי שהייתי רוצה  שייגע בי. לשה את בשרי,
את אבריי. רגליי פסוקות לרווחה. רגל אחת ישרה על השמיכה
ההפוכה, הרגל השנייה ניצבת על השטיח. איברי פתוח לרווחה ואני
מרגישה זרם אוויר קל חודר פנימה. אני מפנה את גופי מעט אל
כיוונו, מניחה לו להציץ מעט אל תוך הקפלים הוורודים והלחים בהם
אצבעי נעה ומעסה את הבליטה הקטנה שמתאדמת ומתנפחת מרגע לרגע.
אני משחקת שם, משמיעה אנחות קטנות וחלושות. ואז מחדירה אצבע
לתוכי ומדמיינת שזה הוא. מרגישה את הצינור השרירי בתוכי, מתהדק
סביב אצבע אחת, ולאחר מכן סביב השניה. לפתע אני כמו ניעורה
מחלום, מתרוממת בעדינות ופוסעת אליו עירומה כליל מלבד מגפיי.
אני עומדת מולו ברגליים פסוקות, שמה לב למבטו הסוקר את משולש
השיער הקטן בין רגליי המסתיר טפח ומגלה טפחיים.

"שכב על השטיח!", אני מצווה עליו, והוא כמו ילד טוב מתרומם
בשקט, ללא מילים ושוכב על השטיח מקיר לקיר.
אני ניגשת לשולחן ושולפת צעיף צמר שחור שבמקרה הכינותי מראש.
אני נעה מצד לצד, המוזיקה עדיין זורמת באוזניי, מחלחלת לתוכי.
עוצמת עיניים, מתמכרת לה, ואז למגע הצמרירי של הצעיף המלטף את
עורי, שדיי, רגליי. אני מפסקת את רגליי קמעה ואז משחילה אותו
לרווח בין רגליי. הצעיף נוגע ברטיבותי, ואני מניעה אותו קדימה
ואחורה בתנועה מהירה, מתענגת על החיכוך החזק והנעים. אני
מוציאה אותו ומטיילת עמו על פניו. אפו מריח את ניחוח ערוותי.
אני מעלה את ידיו מעל ראשו וקושרת את פרקי ידיו אחד לשני.
אני נוטלת את חולצתו הזרוקה על השטיח, ומכסה בעזרתה את מחצית
פניו העליונה. אני מתרחקת ומשתהה למספר שניות, נותנת לו לצפות,
לחכות לי, לתאר לעצמו מה אני עומדת לעשות. לשוני נעה בחלקות על
פניו, שפתיו התפוחות, צווארו ופתאום משחקת בפטמותיו הזעירות.
לשוני ממשיכה לאזור החלק ליד בית שחיו, לצד גופו, אצבעי מלטפת
את שובל השיער המתחיל בחזהו, עובר דרך טבורו וממשיך מטה לסבך
השיער המקורזל והכהה בין רגליו. אצבעותיי מלטפות את רגליו,
משתוקקת כל כך לחוש את איברו הקשיח בין אצבעותיי, אך אני מחכה,
כדי לגרום לו לחשוק בכך יותר. אני ממשיכה לשלוח ידיים, אצבעות,
פה ולשון לכל עבר, סוקרת את טעמי גופו, את מרקמי עורו בכל פינה
בגוף שאני יכולה להגיע אליה. אני לוקחת נשימה ארוכה ובולעת
רוק. אני מלקקת את פנים הטבור בתנועות מעגליות, ידי השמאלית
נשלחת מעלה אל חזהו ודשה אותו, ואז יורדת מטה אל אזור חלציו.
לשוני מלקקת את קצה כיפתו, ואני מתענגת על החלקות של העור הרך
והעדין העוטף איבר קשה כל כך. לשוני מטיילת על החור הקטן
שבמרכז הכיפה, מסביב לקפל ובמורד הוריד הבולט. אני כמעט יכולה
לשמוע את לבבות שנינו פועמים בחוזקה ובמרץ. לשוני מתפתלת על
איברו, עולה מעלה ומטה ואז אני מכניסה אותו לאט לתוך פי אל בין
שפתיי. איברו ממלא את לועי, ואני מרטיבה אותו ברוק, בתשוקה.
אני יונקת אותו באיטיות ואז מוצצת בחוזקה, אצבעותיי חופנות את
אשכיו , מלטפות אותן, משחקות בהם כאילו היו משחק הביצים
הסיניות בכף ידי. הוא נאנק, רטט מהיר חולף בתחתית בטנו.
אני מפסיקה ועולה מעלה, לשוני מותירה שביל לחות על עורו הלוהט
עד לשפתיו. אני דוחפת את לשוני פנימה, משחקת בלשונו, מוצצת
אותה, גומאת את רוקו בשקיקה לתוכי, מרווה את צימאוני ברוקו ואת
רעבוני בבשרו.

אני מורידה את החולצה מעל פניו, עיניו עודן עצומות. אני מלטפת
את שיערו הפרוע, את פניו בעדינות, מסתכלת על עיניו העצומות
ומשרטטת פניו מחדש בעזרת אצבעותיי.
אני עולה מעלה, אגני משתפשף בפלג גופו העליון. ירך ימין עולה
לצד שמאל של ראשו, ירך שמאל מצד ימין של ראשו. חום פנימיותי
משווע לחום פיו. אני יורדת על פניו באיטיות, מתיישבת עליהן
כמעט.  
שפתיו נפסקות, מרפרפות על עורי העדין. שיערותיי העדינות
מדגדגות את שפתיו. הוא פוער פיו, לשונו משתלחת קדימה, מטיילת
באיטיות על ערוותי, מעלה ומטה, חודרת פנימה, עמוק לתוכי, גומעת
את מיציי הניגרים ממני ככל שהוא ממשיך לטעום אותי. אני תומכת
בקיר מאחוריו, רועדת ומשתדלת לא להתמוטט עליו. אגני רוטט מעל
ראשו, תחילה לאט, בעדינות בלתי מורגשת, ולאחר מכן בעוצמה. הוא
ממשיך לשגע אותי עם הפה המטריף שלו, לחות פיו מתערבבת ומתמזגת
בלחותי הפנימית. רעידות קטנות נעות באדוות משיפולי בטני מטה,
אני פוקחת עיניים, מתגרה מהבעות פניו, משפתיו האוכלות אותי,
בולעות אותי. אני תופסת בחוזקה את שיערות ראשו, ולמרות שבהתחלה
לא נעים לי, אני חשה דחף בלתי נשלט לחוש את לשונו חודרת לתוכי
עמוק. אני נעה קדימה ואחורה, ישבני מתחכך בלחייו ובצווארו,
לשונו נכנסת לתוכי עמוק, נעה בפנים, מסיירת בין הקפלים, מגלה
את נסתרות מעמקי גופי. אני רועדת, רועדת בלי לשלוט על כך,
מזיינת לו את הפנים כפי שהייתי רוצה לזיין אותו. אני מתחילה
להיאנח ולגנוח, מרגישה את הכל מסתחרר סביבי. אני מתרוממת בבת
אחת, מתכופפת אליו ולוחשת באוזנו:
"אז איך בא לך לזיין אותי?", תוך שאני מטעימה ומדגישה את המילה
"לזיין".

אני מתירה אותו מכבליו. הוא מורה לי לשבת על השטיח, גבי שעון
על המיטה. הוא מרים את זרועותיי מעלה, אוחז בחוזקה בפרקי ידיי,
גורם לי לחוש לפתע חסרת אונים.
התפקידים מתחלפים...
הוא מתקרב אליי, אני עוצמת עיניים ומרגישה את איברו הזקור
מחליק לתוך פי. אני מוצצת, מלקקת בסערת חושים, רוצה לגמול לו
על העונג שהוא הסב לי קודם. איברו מחליק פנימה והחוצה, כמעט
מחליק לי לגרון. אני מרחיקה מעט את ראשי, וממשיכה בפעולת
היניקה, עד שלבסוף איני עושה דבר מלבד להדק את שפתיי המלאות
סביב איברו, בעוד הוא חודר לתוך פי, מזיין לי את הלוע.
הוא מוציא אותו החוצה, מודע בצער רב לדעותיי לגבי גמירתו בפי.

אני קמה ויודעת בדיוק איך אני רוצה אותו. אני ניגשת לשולחן,
וכמו בסרטים מסיטה הצידה את כל הדברים שעליו, אך מבלי להשליך
אותם לשטיח...
"אני רוצה אותך ככה", אני לוחשת לו, משעינה את פלג גופי העליון
על השולחן הקר. גופי הלוהט מתחכך במשטח העץ הקשה.
כבר ביצעתי בעבר את התנוחה הזאת, אך לא איתו.
"בא לך משהו חדש?", הוא שואל בחיוך.
"כן", אני משיבה, ומסובבת את ראשי קדימה.
אני מרגישה את אצבעותיו נעות על גווי, הלוך ושוב, מעבירות בי
צמרמורות של הנאה ודגדוג בלתי נשלטות. אצבעותיו מלטפות את
ישבני קדימה ואחורה. אני רואה את ידו נשלחת קדימה לשולחן,
נוטלת ריבוע קטן וכסוף שהונח שם מראש על כל מקרה שלא יגיע, אם
כי ברור היה שיגיע...
אני שומעת אותו פותח את השקית, ומתעסק שם מאחור בהלבשת
הקונדום. אני עוצמת עיניי בציפייה דרוכה, מרגישה את איברי לוהט
ורטוב ומשתוקק לו כל כך. אצבעו חודרת אל תוך נרתיקי, מסתובבת
בפנים. שוב אני רועדת, בעוד אני מרגישה אצבע אחרת חודרת
בעדינות לתוך פי הטבעת שלי. אני מתכווצת אך לרגע, חשה בהנאה
שבחדירה הכפולה.
איברו מתחכך בחריץ ישבניי. אני מרגישה אצבע אחת נוגעת בדגדגן,
משחקת בו כמו בכפתור קטן בדש הבגד, ובאיברו מאחוריי. הוא מתחכך
שוב ושוב, ואני מרגישה אותו בפתחי, מנסה לחדור. אני  מרגישה את
קצהו, את הכיפה בפתח נכנסת אט אט. אני משתגעת, רוצה למרוט את
שיערות ראשי מהציפייה לחוש אותו כבר עמוק בתוכי, נע פנימה.
אך הוא אינו ממהר לשום מקום, כפי הנראה.
ואז אני מרגישה את זה. אני מרגישה אותו נכנס לתוכי עמוק יותר
ועמוק יותר, עד שאני מרגישה את בטנו צמודה לישבני. אני יודעת
שהוא נכנס פנימה עד הסוף. מוזר לי שאני מרגישה שם קצת יבשה,
אבל מתארת לעצמי שהתייבשתי מעט בינתיים. אני אוחזת חזק בשולחן,
נמרחת עליו ומרגישה אותו יוצא קצת ונכנס, יוצא קצת ונכנס. בכל
פעם הוא חודר לתוכי חזק יותר ועמוק יותר. אני שורטת את השולחן,
נושכת שפתיי, עיניי נעצמות בחוזקה, ואני מרגישה את שריריי
מתהדקים סביבו. החיכוך אדיר ואני מתחילה לגנוח ולצעוק, מרגישה
את ידיו אוחזות בי חזק במותניי, שורטות אותי, צובטות אותי עד
כאב כמעט. ידיו מטיילות על שדיי, אוחזות בהם, חשמל זורם בכפות
ידיו ואז הוא נכנס לתוכי בחוזקה, כאילו הוא  מנסה להיכנס אליי
כמה שיותר. אני מרגישה את חדירותיו הופכות חזקות ועוצמתיות ככל
שאנחותיי מתגברות. נהמותינו וגניחותינו מתלהמות ברקותיי, כמו
דמי הגועש בתוכי, מתחברות יחדיו למוזיקה מענגת, חייתית ופראית.
אני מציגה בפניו את רפרטואר הקולות העשיר שלי, מתנשמת במהירות
ומרגישה שהוא מתחיל כבר להתעייף. אני יודעת, לצערי, שבעוד רגע
זה הולך להיגמר.

אני מסבה פניי לאחור כשאני מבחינה בכך שהוא יוצא ממני. ביד אחת
אני רואה אותו אוחז באיברו המכוסה בקונדום, ובשניה הוא החזיק
בקבוק של וזלין עם מרקם של קרם גוף. אני מזדקפת במקומי.
"מה אתה עושה?", אני המומה.
"מה שעשינו עד עכשיו...", הוא משיב.
"אל תגיד לי ש... "
"כן, עשינו אנאלי, לא ידעת? איך לא שמת לב?".
אני מביטה בו המומה. ירכיי עדיין רועדות. אני נשענת על
השולחן.
"איך!?", אני מהמהמת.
תמיד הוא ניסה לשכנע אותי לשכב איתו בחדירה אנאלית, אך מעולם
לא הסכמתי, כי פחדתי שיכאב לי. פתאום מסתבר שעשיתי את זה מבלי
להרגיש בכלל...
הוא מבחין בכך שאני רועדת ומוביל אותי למיטה, משכיב אותי עליה
בנוחות.
"כנראה שבגלל שלא ידעת, אז לא היית מתוחה...", הוא מנסה למצוא
הסבר הגיוני.
אני מביטה בו, המומה עדיין. "אבל למה עשית את זה בלי לשאול?"
על פניו הבעה מבולבלת. "שאלתי ואמרת שאת רוצה לנסות משהו
חדש..."
"לא התכוונתי לזה...", אני ממלמלת.
אבל מה אני מתלוננת? לא סבלתי בכלל. ההפך הגמור מזה. התענגתי
על כל רגע, על כל כניסה ויציאה.
במחשבה לאחור, אני מבינה למה השפשוף היה מורגש מהרגיל, למה
החיכוך היה כה גדול, למה הרגשתי יובש יחסית למה שאני רגילה
ולמה החדירה בהתחלה הייתה מעט קשה.
הוא שוכב לידי ומלטף את שיערותיי. "את בסדר?", הוא צוחק.
"כן, רק קצת בהלם...", אני מחייכת אליו חיוך קלוש ועייף.
הוא מכסה אותי בשמיכה, ופתאום חם לי מאוד. גופי לוהט, והשמיכה
אוצרת בתוכה את חום גופנו. אני מסתובבת עם ראשי לקיר, הוא מחבק
אותי מאחור בתנוחת כפיות.
אני מחייכת אליו בחיוך מתפנק. "אתה רואה? ככה מפנקים... לא כמו
שאתה עשית..."
"שוב, חשבתי שפינקתי אותך. זה לא היה בכוונה", הוא מנסה שוב
להסביר את עצמו.
עצמתי עיניים, מרגישה בזרועותיו כרוכות סביב גופי.

אני חושבת על הזיון האחרון שלנו מקודם.
על איך שהגעתי עייפה ומותשת לביתו ונשכבתי על המיטה. איך הוא,
שלא ראה אותי זמן רב ישר חיבק אותי ונישק אותי בתאווה שהתגברה
לפראות.
"אין לי חשק", אמרתי.
"את לא צריכה לעשות כלום, אני אעשה הכל", אמר כששפתיו יורדות
מצווארי מטה.
עצמתי עיניים חזק, הרגשתי כמו בובה מתנפחת. שפתיו רפרפו על
גופי, כמו אצבעותיו. הוא נישק אותי וליטף אותי שוב ושוב ופתאום
הוא הפך אותי על בטני. הוא פיסק רגליי, וחדר אליי מאחור. אני
שונאת את התנוחה המנוכרת הזאת. חשתי בגופי נמחץ תחת שלו לתוך
המיטה.
"כואב לי", לחשתי.
הוא יצא, הפך אותי שוב, פיסק את רגליי לרווחה וכרך אותן סביב
מותניו. הוא חדר לתוכי, נכנס שוב ושוב ואני עצמתי עיניים
והתעלמתי מהמצב בו אני נמצאת.
לא הרגשתי כלום, לא ראיתי כלום. שתקתי. לא מחיתי, לא גנחתי.
סכרתי פי והתנהגתי כמו גוויה. לא הבנתי איך הוא נהנה מזה, אבל
בשבילו שתקתי. הוא קם מעליי והרגשתי מגעיל. הוא גמר, בעוד אני
לא הרגשתי כלום. משום דבר לא נהניתי.
הוא שכב מאחוריי וליטף אותי תוך חיבוק מאחורה.
"מה זה הפרצוף הזה?", סובב פניי אליו.
"כלום..."
"לא נהנית?"
"לא ממש...", עניתי. בלשון המעטה, רק שלא רציתי להוסיף את זה.
"מה? אבל למה? לא היית צריכה להתאמץ, אני עשיתי בשבילך
הכל...", גמגם בבלבול.
הבנתי את כוונתו הטובה, ולא רציתי לפגוע בו. "לא יודעת. לא היה
לי ממש חשק, והרגשתי כאילו אנחנו שוכבים רק בשבילך, בשביל
הצרכים שלך. שאתה תגמור וזהו"
"מתוקה, אם זה היה רק בשבילי, אז לא הייתי ככה משקיע בך,
והייתי גומר מהר. לא ידעתי..."
"עזוב", אמרתי והסתובבתי שנית.
ואז הוא הלך, הותיר בי חלל ריק.

אני נזכרת איך הסתובבתי בחדר, וראיתי מעטפה ישנה של איזה חשבון
ועל גביה הייתה רשימת  קניות. לא של רווק כמוהו, אלא לשניים.
ובין פריט אחד למשנהו, נתקלתי במילים: "יוגורט אפס אחוז
למיכלי".
וזה חתך בי.
אחר כך ראיתי אלבומי תמונות ורפרפתי בהם, ראיתי את הפנים
המחייכות שלו, של המשפחה, החברים, ואז באופן בלתי נמנע, את
החברה האחרונה שאיתה הוא גר. וזו שלפניה, וזו שלפניה. ועם כולן
הוא נראה כה מאושר, מחייך אליהן, מחבק אותן, נושק להן, נראה כה
מאוהב.
וזה פצע אותי.
כי למרות שלא היה בינינו קשר מוגדר, קינאתי באיזושהי נקודה.
צרבה את לבי המחשבה, שלעולם הוא לא יביט בי כך, לא יחייך אליי
כך, לא יעשה איתי אהבה כפי שוודאי עשה איתן, לא יאמר לי: "אני
אוהב אותך...".

אני חשה בידיו המחבקות אותי בחוזקה מאחור, את נשימותיו האיטיות
על עורפי המעידות על שינתו העמוקה, והמחשבות לא נותנות לי
מנוח.
אצבעותיי מלטפות בלי שים לב את אצבעותיו הלוך ושוב, ממוללת
אותן באצבעותיי.
אני אמורה להרגיש ככה הכי נפלא בעולם.
חוויתי עכשיו סקס נהדר, אחד הכי טובים שהיו לי איתו ובכלל,
אנחנו מחובקים עכשיו יחד, וזה לא שהוא מסתובב לצד השני ומתעלם
ממני. הוא כל כך מתחשב, כל כך עדין, כל כך נהדר...
אבל בפנים אני יודעת, שהוא לא יהיה שלי. לעולם.
דמעה קטנה יורדת במורד לחיי, בשקט גמור.
שלא יידע.
שלא ישמע.
שלא יחשוב שאני מאוהבת בו.
מי אמר שאפשר להשיג גבר דרך המיטה?!